למרות שאני לא עידכנתי כמה זמן ההרגשה שלי לא השתנתה.
אני מרגישה עצב,פחד ואהבה.
עצב-אני עצובה כי אני לא אראה אותו הרבה זמן.
פחד-הוא עובר לכיתה י' ויכול להיות שאני לא אראה אותו יותר כי אולי
אני יעבור עיר.
כבר שבוע אני שומעת את זה מההורים שלי ואני כל כך מפחדת.
אהבה-אני אוהבת אותו כל כך.
פעם אהבתי אותו כידיד.
פעם כאח.[זה היה כל כך מוזר]
ועכשיו כאהוב.
אהוב ליבי.
אני יודעת שלא יהיה לי איתו כלום.
אני יודעת שהוא לא אוהב אותי ולא אהב אותי ולא מאוהב בי ולא היה מאוהב בי.
אני סתם השלתי את עצמי.
הוא בטח כבר שכח איך קוראים לי ובכלל שאני קיימת.
אולי זה יעזור לי לשכוח אותו גם.
לשכוח איך קוראים לו ולשכוח שהוא קיים.
אבל הבעיה ש:
קשה לשכוח!
אהבתי אותו מכיתה ז' ועד עכשיו.
אני מקווה שכאשר הוא יעזוב לתיכון וכאשר אני יעבור למקום אחר אני אשכח אותו.
אבל לבנתיים הוא עדיין אצלי במחשבות ובלב למרות שניסיתי להכחיש את זה.
I wish I could walk through the doors of my mind"
,Hold memory close at hand
.Help me understand the years
.I wish I could choose between Heaven and Hell
.I wish I would save my soul
".I'm so cold from fear
[אני רוצה להודות לעמיתו'ש שתמיד נותנת לי לזבל לה בשכל חח
אוהבת אותך!
אוהבת את כולכם3>]
וסתם כדי שתמותו מרוב יופי[החתולה שלי:]
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
