לפני שלוש שנים, הייתי הולך באופן קבוע למקום שנקרא הבר-נוער
אני שומר לו חלק מההתבגרות שלי, סוג של שלב.
לפני שלוש שנים, קצת אחרי שהבנתי שעברתי את הגיל, וקיבלתי משם את מה שהייתי ככל הנראה צריך לקבל,
הפסקתי להגיע. הברנוער היה נפתח בכל מוצאי שבת, ובשבת הראשונה שלא הגעתי, הרגשתי שעשיתי את הדבר הנכון.
אבל שבת מיד אחרי, היה את אותו הפיגוע, בו נהרגו ליז טרובישי וניר כף זיכרונ לברכה, ונפצעו עוד כמה ילדים,
חלקם היו חברים שלי.
הרוצח עוד נתפס, העולם כבר הפסיק לדבר על זה ואני בספק אם זה מעניין מישהו.
אבל דבר אחד לא הפסיק מאז, ואלה הטוקבקים, הקללות, ההשפלות והשאר המחמאות שזורקים על אנשים כמוני
אני לא חי את היותי הומו, אני גם מצייר, שומע מוזיקה, אוכל ושותה כמו כל אחד אחר.
המשיכה המינית שלי היא לא פרי בחירה ואני לא חושב שהייתי בוחר בה אם אז בזמנו יכולתי לבחור
אבל עקב היותה חלק ממני - היום לא אשנה אותה בשום מחיר.
כשצה"ל פירסם את אותה התמונה של שני החיילים שמחזיקים ידיים, וקראתם תגובות של אנשים, משני המינים
מביעים גועל והסתייגות וחלקם אפילו הציעו "פתרונות" סגנון השואה למצב, לא נשאר לכם דבר מלבד להגיד
שהפיגוע הזה שבו אנשים שילמו בדם או בחייהם לא עשה דיי.
אבל מיציתי את ההתעסקות בזה. אני מנסה כל פעם להסביר את עצמי ולנסות לבטל בפני אנשים שנאה שהיא לשווא או מחינוך לקוי
וגם העובדה שאני כותב את הפוסט הזה כאן, פה סביר להניח שאף אחד לא שונא הומואים בגלל שהם הומואים
אז זה כמו שאלך לבית כנסת ושכנע שיש אלוהים.
אולי אין באמת טעם בזה
אבל אני כותב בכל זאת כדי לחזק מישהו או מישהי, שידעו, שאנשים עברו תלאות וקשיים רבים בשביל לזכות לחופש
וגם לכם מגיע! לכולם מגיע.
ומי שאומר לכם להתבייש בעצמכם, יכול לתת לכם גם סיבות למה הוא צריך להתבייש בעצמו
כשאנשים אומרים לך שלא תוכל לעשות משהו - זה הדרך שלהם להתמודד עם הידיעה שהם לא יכולו לעשות את זה בעצמם
ואנחנו נולדנו להיות אמיצים, להיות חופשיים ולהגשים את עצמנו
לא סתם אנחנו נקראים גאווה. יש לנו הרבה סיבות להגאות. במי שאנחנו, עם או בלי הנטייה המינית.
ומכאן אפשר לקוות שיגיע יום, בוא אף אחד לא יצטרך להתבייש, ואף אחד לא יצטרך להתחבא, או לפחד.

את הציור הבא עשיתי בהשראת אנשים "מקסימים".
כמות מכובדת של אנשים שאמרו לי מי אני, מה אני ומה אני שווה.
כאלה שגרמו לי לפחד ללכת לבית ספר
כאלה שלימדו אותי את המשמעות האמיתית של המילה "השפלה" פיזית או מילולית.
כאלה שאני יכול לעשות רשימה מאוד מאוד ארוכה שלהם.
עד לפני שנה, הייתי מאחל להם כמות מכובדת ואדיבה של מחלות.
היום אני מאחל להם שיהיה מאושרים, ושיחכימו, והכי חשוב, שידעו לקבל את הילד שלהם, שהלוואי ויצא הומו.
מקדיש את הציור לכל הגיבורים הקטנים שנלחמים בפנים על הזהות שלהם, ואז נלחמים בחוץ כדי להגשים אותה.

Sketch 20 - Born this way

סופש מקסים
והמון אהבה