שלום לכולם וברכות. המון זמן שלא נפגשנו. אין לי הסברים או תירוצים. יכולה רק לתאר את המציאות.
באוקטובר 2009 חיי השתנו לבלי היכר. התחלתי ללמוד באימושיין, סוניה שלי נפטרה בשיבה קורעת לב והתחלתי טיפול באווסטין.
הלימודים קירבו אותי לבודהיזם, לעצמי, ובעקבות האימון האישי שהתלווה להם ואשר נמשך עד היום - וכנראה לכל חיים - התבוננתי בעצמי, התכנסתי פנימה, השתחררתי מהמגבלות ששמתי על עצמי במהלך חיי, וכך נוצרה לי פניות לתרום לעולם, לצמוח.
נכנסה לחיי שלווה אמיתית, שאינה תלויה בנסיבות חיי - הבריאות, הקריירה וכו' - נסיבות שהן חיצוניות לי ואינן מי שאני. כן, גם הגוף שלי חיצוני לי ואינו מי שאני. במהותי, ההוויה שלי, אני שלווה וחופשייה. חל בי שינוי עמוק. הסתגרתי בתוך עצמי, התבוננתי וחקרתי ולבסוף הגעתי למסקנה שהכי נכון לי לעזוב את גלובס, להתמסר לאימון, לצד טיפוח ה-וול ביאינג שלי.
בדיוק 3 חודשים שאיני עורכת/כתבת, אלא אני מאמנת הווייתית במשרה מלאה, ונהנית מכל רגע. מגשימה חלום.
"אנשים רבים הפכו אבדן, תאונה, מגבלות, מחלה למורה הגדול ביותר שלהם. דברים אלו לימדו אותם לשחרר את הדימוי העצמי השקרי ואת המטרות והתשוקות השטחיות, המוכתבות על ידי האגו. זה נתן להם עומק, ענווה וחמלה. זה הפך אותם לאמיתיים" (אקהרט טול, "כוחו של הרגע הזה").
באוקטובר התחלתי לקבל עירויים של אווסטין, טיפול מוכר לסוגי סרטן מסויימים, שרופא בארה"ב החל לתת אותו גם ל-10 פציינטים שלו עם המחלה שלי. התוצאות היו כה טובות - עצירה ואף נסיגה של הגידולים - שהוא פרסם זאת בירחון חשוב. ראו זאת רופאיי היקרים ושאלו אותי אם אני מוכנה להיות הפציינטית ה-11 בעולם שמנסה את הטיפול למחלה. ברור שכן.. גייסנו 40 אלף קל מחברים ומכרים, וכשבקופת חולים ראו אחרי חצי שנה שהטיפול עוזר לי, הם החליטו לממן את ההמשך! וכך זה שנה וחצי, אני מקבלת עירוי פעם בחודש והגידולים הואטו משמעותית עד נעצרו לגמרי. האח הידד
לא אגיד שאין לי אתגרים, בדמות כאבים, למשל, אך הדברים הם כפי שהינם. אני משתדלתלהתמודד עם המצב כשוא מתעורר, לא להפוך אותו לבעיה, ובטח שלא להזדהות איתו.
Good to Be Back
בבלוג זה
בכל הבלוגים
