הפעם תמונה, בלי יותר מדי מילים.
הייתי אצל שלום חנוך בבית למטרת ראיון לגלובס (שיתפרסם ביום חמישי הבא, אם מישהו מנוי) והיה מקסים, מרגש וחלומי, כמו גם מעניין בטירוף.
כן, הראיון החשוב הראשון של עיתונאית חירשת הוא עם זמר. אני אומרת לכם...האירוניות הקטנות של החיים...
קצת טפיחה על השכם, אם יורשה לי - הוא גר בקומה שלישית בלי מעלית, ואני הצלחתי לעלות לבד, כשיד אחת מחזיקה במעקה והשנייה נתונה בידו של איציק. כשהגענו לגרם המדרגות האחרון, שלום עמד בדלת וחייך. זה היה קצת סוריאליסטי ונתן לי המון מוטיבציה.
הצלם של גלובס התגלה כמוכשר מאד ולנצח אני אזכור את היום הזה ואת חברותיי המדהימות שאפשרו אותו.
ואם כבר מדברים על התקדמות בקריירה - המאמר על מוגבלויות כל כך הצליח, שפרסמו אותו אתמול בגליון המודפס. ההד שקיבלנו הוא בלתי ייאמן. לדוגמא - חברה שלי סיפרה שבארוחת צהריים במקום העבודה שלה דיברו על המאמר, בלי שהיא הזכירה אותו. כלומר, הצלחתי להעלות את הנושא החשוב הזה לסדר היום ואולי גם להשפיע קצת על אחרים. וואו! באמת שלא חשבתי שזה יקרה אי-פעם.
אז אולי החלומות שלי מתחילים להתגשם? אני מפחדת לקוות...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
