למרות ההתרגשות
בשעת פרידה
תדע,
על מה שנתת אני מודה.
בגלל גלגליך,
התיאום של צבעיך
מפני שכבר דבק בי
דבר ממך.
על אף התלות שפיתחתי
למרות כרית-התחת לה נזקקתי,
הייתה זו אהבת אמת, כי
בלעדיך לא יכולתי.
ניסיתי להיאחז בך
אך אני מודה
שלמן ההתחלה
חלמתי בהקיץ על נטישתי אותך.
לא לי, לא לי, שלווה נועדת.
מעולמך, כסא שלי, אני נפרדת.
סלח לי.
היה שמח בשבילי.
עד מה בך התביישתי
וכמה שעליך סמכתי
וכל מה שהיית טורח
בחיי היית אורח.
נפרדת ממך והולכת,
לך אינני שייכת.
את רגליי לא תישא עוד לעולם
בתקווה שבמהרה תמצא בית חם.
רק בזכותך הגעתי ממקום למקום
אך הרסת את ביתי עד תום.
עם הסימנים השחורים שהותרת על הקירות
והסדקים שיצרת בדלתות.
ועדיין, יחדיו נהננו לדרוס אנשים
זה לצד זו נלחמנו בדרכים.
עכשיו הגיע הזמן לומר שלום
בשאיפה שזה יהיה לעולמים.
זו רק פרידה, אחת מאלף
זו לא חידה, אני עדה
חיי האלה
סלח לי.
נפרדת ממך והולכת,
לך אינני שייכת.
את רגליי לא תישא עוד לעולם
בתקווה שבמהרה תמצא בית חם.
הזמן ימציא לי שלווה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
