ביוני 2005 ערכו ארגון מ.ע.ל.ה ועיתון גלובס סקר בקרב הצרכנים, ממנו עלו הנתונים הבאים:
52% מהציבור מוכן לשלם יותר עבור מוצרים של חברות המגלות אחריות חברתית.
24% נמנעו בשנים האחרונות מקנייה משיקולים של העדר אחריות חברתית בהתנהלות העסקית .
47% טוענים שמידע על פעילות של חברה עסקית למען הקהילה מגדיל הסיכוי שיקנו ממוצריה.
63%טוענים כי מעורבות חברתית מגדילה הרווחיות.
ומה איתכם? לגביי אתם כבר יודעים, ופרסמתי שאני מתייעצת תכופות עם האתר הזה, אבל בארץ אין מספיק מודעות לעניין, או שהמודעות קיימת, אבל לצידה גם האדישות.
שלי יחימוביץ' שאלה בזמנו למה כולם מוכנים להחרים את קסטרו כשהם שומעים שהיא מוכרת פרוות, אבל עצם ניצול העובדים במתפרות בעולם השלישי לא מעלה שום קול זעקה? חומר למחשבה.
איקבל מאסי נולד להורים כפריים שהיו עניים מרודים. אחיו הבכור, אסלאם, עמד להינשא וכדי לממן את חתונתו לוו הוריו סכום השווה ל-16 דולר מיצרן שטיחים באזור, אחד ששמו ארשאד. בתמורה לכסף, קיבל ארשאד את איקבל כילד-עבד במפעלו. זה היה בשנת 1986. במפעל הזה כבר הועסק כעבד אח אחר של איקבאל, פטראס.
יצרני השטיחים זקוקים לידיים עובדות קטנטנות לקשירת השטיחים, המורכבים כל אחד מאלפי קשרים זעירים. ידיים קטנות גמישות יותר, עצמותיהן רכות ולאחר שנים של עבודה גם מתעוותות, כך שהאצבעות מקבלות את הצורה המתאימה לעבודה הזאת.
בתחילת שנות השבעים הוציא השאה האיראני אל מחוץ לחוק את עבדות הילדים במפעלי השטיחים בארצו, מה שהגביר את הביקוש לילדים עבדים בהודו ובפקיסטן: מחירי השטיחים הפרסיים האמירו וגדל הביקוש לשטיחים קשורים ביד מתוצרת הודו ופקיסטן. על פי ההערכות של אמנסטי וארגונים אחרים, בתעשיית השטיחים בהודו ובפקיסטן מועסקים כמיליון ילדים, וכשישה מיליון ילדים בפקיסטן מועסקים בתנאי עבדות בענפים שונים.
עבודת ילד במפעל שטיחים פירושה ישיבה ליד נול במשך כ-12 שעות ביממה, שבעה ימים בשבוע, ולפעמים המעסיקים אף קושרים את הילד לנול. מהילד נשללות זכויותיו לחופש, לחינוך ולבריאות, ובעצם נשללת ממנו הזכות להיות ילד בכלל. העבודה במפעלים מפרכת, לרוב ישנים הילדים לצד הנול או קשורים אליו, כל טעות בקשירה גוררת שלילת מזון או עונש פיזי.
תנאי התזונה הירודים וטיב העבודה מעוותים את גוף הילד ופוגעים בצמיחה שלו. לרוב, כמובן, רוחם של הילדים נשברת.
לא כך קרה לאיקבל מאסי, שכנראה גם היה ילד נבון במיוחד.
לאיקבל, כך סיפרה אמו, היו נתונים טובים להפוך לעבד-שטיחים. היו לו אצבעות זריזות. מתווך, העובד בשירות יצרן השטיחים, שם עליו עין כבר זמן מה לפני שנעשתה העסקה. שיטת הפעולה של המתווך הזה, כשל מתווכים אחרים, פשוטה מאוד: הם מציעים לנזקקים הלוואות, ומשכנעים אותם שבאמצעות עבודת הילד יוכלו להחזיר את החוב ובאותה הזדמנות גם ילמד הילד מקצוע מועיל.
אבל עבודת הילד לעולם אינה מצליחה להחזיר את החוב, משום שהריבית רצחנית ומשום שיצרני השטיחים גובים מהילד כל מה שהוא "משתכר" כ"החזר הוצאות". כך נעשים הילדים העבדים למבוגרים עבדים.
בדצמבר 94', כשרואיין על ידי פיטר ג'נינגס לרשת איי-בי-סי, סיפר איקבל מאסי שהילדים העבדים במפעלו של ארשאד הוזהרו שאם יברחו "ישרפו לנו את האצבעות בשמן רותח. היינו מתחילים לעבוד בארבע לפנות בוקר, עד שבע או שמונה בערב. אם היינו טועים בקשירה או אטיים מדי, היו מענישים אותנו במכות או בהרעבה. גם מי שהיה עייף ונרדם היה מקבל מכות".
לאחר שש שנות עבודה כאלו, לא רק שחובם של הוריו ליצרן השטיחים לא פחת, הוא תפח מ-600 רופיות ל-13 אלף רופיות. השחרור נראה רחוק מתמיד.
מעסיקו של מאסי איים עליו שאם יעזוב את המפעל, ייאלץ לקחת מהוריו עוד ילד. באותו זמן בא לאזור אישן אולה חאן, האיש שהקים בפקיסטן בשנת 1967, עוד כשהיה סטודנט, את חזית השחרור משיעבוד .לארגון הזה היו כמה הישגים חשובים, ואחד מהם היתה קריאת המועצה העליונה לזכויות האזרח בפקיסטן, ממארס 92', לביטול העבדות ולשחרור מיידי של כל העבדים במדינה. בעקבות הקריאה של המועצה, שהיא גוף ממשלתי, אימץ הפרלמנט חוק ברוח זו.
בעקבות חקיקת החוק לא עשתה הממשלה שום צעד ממשי לביטול העבדות. אולה חאן ואנשיו החלו לנסוע ברחבי פקיסטן כדי לאתר מפעלים המעסיקים עבדים, וכדי להפיץ בקרב הפועלים המשועבדים, שרובם היו מנותקים מכל אמצעי תקשורת שהוא, את המידע על החוק החדש.
על פי אחת הגרסאות, הגיעו בספטמבר 92' למפעל שבו עבד איקבל מאסי בהאדוקי. מונאוואר וירק, עורך דין, שוחח עם ארשאד, סיפר לו על החוק ועל כך שאנשי הארגון מתכננים הפגנה גדולה. מאסי שמע את השיחה ובאותו יום הודיעו הוא ואחיו פטראס למעסיקם שעליו לשחרר אותם, משום שהוא מעסיק אותם בניגוד לחוק. בתגובה היכה אותם מכות נמרצות.
בדרך בלתי ברורה הצליחו שניהם לברוח ולהגיע להפגנה. אולה חאן סיפר לנאספים על החוק החדש ושאל אם מישהו מהנוכחים רוצה לדבר. איקבל מאסי ביקש לעלות על הבמה. גובהו אז, בגיל עשר, היה כמטר ועשרים סנטימטר. הוא סיפר למפגינים איך כל גופו כואב מהרכינה אל הנול, איך התעוותו אצבעותיו ואיך הבוסים במפעל השטיחים נוהגים בילדים. כשנשאל מדוע לא ניסו הוריו לשחררו, אמר מאסי שהמשטרה בפקיסטן משתפת פעולה עם יצרני השטיחים, והורים שמנסים לשחרר את ילדיהם מוטרדים על ידי המשטרה ואף נאסרים.
ארגון יוניס"ף הזמין את מאסי לנאום בעצרת האומות המאוחדות. הוא שהה בארצות הברית עוד כמה שבועות וחזר לפקיסטן כדי להמשיך בפעילות בחזית. בתחילת מאי 95' התעתד להתחיל את לימודיו באוניברסיטת ברנדייס, אבל ב-16 באפריל נורה ונהרג. נסיבות מותו לא התבררו עד היום. ידוע שהיתה שעת ערב ואיקבל מאסי, שהיה בביקור אצל הוריו, נורה בעת שבן דודו פאריאד, בן 17, הרכיבו על אופניו. בן דוד נוסף, ליאקת, בן 10, ישב מאחור, על הסבל. שלושתם נסעו לכיוון השדות כדי להביא אוכל לאמנאת מאסי, אביו של ליאקת. מישהו ירה ברובה, איקבל מאסי נהרג במקום, אחד מבני דודיו נפצע מרסיסים.
על פי הנתונים של אמנסטי אינטרנשיונל - על אף האמנות הבינלאומיות והכרזות האו"ם, כגון ההכרזה משנת 1948 "לכל באי עולם בדבר זכויות אדם" והאמנה הבינלאומית לזכויות הילד מנובמבר 1989 - מספרם של הילדים העבדים אינו פוחת.
ביבשת אסיה בלבד יש כ-44 מיליון ילדים עבדים. בברזיל, 22% מהילדים העובדים עונים להגדרה של "ילדים עבדים". רובם מועסקים בזנות. מקצתם בגיל חמש בלבד. בגאנה, אינדונזיה, הודו ונפאל רבע מהילדים הם "ילדים עבדים". בתאילנד כ-800 אלף קטינים נאלצים לעבוד בזנות.באפריקה ובאמריקה הלטינית ישנם כ-23 מיליון ילדים עבדים.
20% מהילדים בעולם אף פעם לא זכו ללמוד בבית הספר היסודי משום שנאלצו לעבוד, וכך נמנעה מהם זכותם לחינוך.
בכל הופעותיו הפומביות היה מאסי מעודד את הילדים שבקהל לצעוק אתו ביחד "אנחנו חופשיים". כפי שהיה מסביר, זו היתה סיסמתו של בית הספר שבו למד. אבל מאסי לא הצליח לממש את חלום החופש שלו. אוניברסיטת ברנדייס במסצ'וסטס הציעה לו מלגת לימודים מלאה ללימודי קולג' ואוניברסיטה, להשגת תואר במשפטים; קרן ריבוק הציעה לממן לו טיפול הורמונלי בליקויי הגדילה והצמיחה, שנגרמו מתנאי העבדות שלו. חייו שלו עמדו על סף שיפור עצום, אלא שאז נורה וביחד עמו נורה גם חלומו.
ש: מדוע קיימות סווט שופס?
ת: תאבת בצע של חברות ותאגידים, יחד עם תחרות גלובאלית, מאיצה בהם לייצר סחורות במחירים הנמוכים ביותר האפשריים. הרבה יותר יעיל, מבחינה פיננסית, למסור את הייצור לקבלני משנה, אשר מייצרים סחורות במחיר נמוך - דבר שמתאפשר להם ע"י הקטנת/שלילת השכר והזכויות של העובדים וע"י הזנחת התנאים במפעל עצמו, כמו גם דרישת שעות עבודה ארוכות ומכסה גבוהה מעובדיהם
.מדינות מתפתחות זקוקות נואשות להשקעה זרה, ועל כן מתחרות זו בזו - מי מייצרת בעלות נמוכה יותר. למשל, וול-מארט דורשת מהספקים שלה לחפש כל הזמן מפעלים זולים יותר, וכך היא מוזילה את המחירים בחנויותיה.
ש: האין סווט שופס בלתי נמנעות?
ת: לא! מחירים נמוכים הם רק אחד מבין גורמים רבים שצרכנים לוקחים בחשבון כאשר הם באים לרכוש דבר מה. רוב הקונים לא רוכשים בכוונה סחורות שמיוצרות בסווט שופס; מחקרים מצאו שהקונה הממוצע מוכן לשלם עד 28% יותר עבור פריט שהוא יודע שלא יוצר בסווט שופ! יתרה מכך, אין כל סיבה לשכר זעום, לנוכח השוני המזעזע בין השכר של בכירים בחברה לבין השכר של העובדים בפועל. לדוגמא - בעוד העובדים במתפרה של ליוויס' קיבלו 13 שקלים לשעה, מנכ"ל ליוויס' הרוויח כ-55 אלף שקל לשעה. החיסכון שחברות משיגות ע"י העברת עבודה למפעלים זולים יותר - לעיתים רחוקות הצרכנים נהנים ממנו בפועל.
ש: העסקה בשכר נמוך לא עדיפה על היעדר שכר בכלל? האין סווט שופס עוזרות לעניים לצאת מהעוני?
ת: לא! עובדים בסווט שופס וילדים עבדים לכודים במעגל של ניצול, שלעיתים רחוקות בלבד משפר את מצבם הכלכלי. מאז שתאגידים רב-לאומיים מחפשים בעקביות ספקים זולים, העובדים, לרוב, מוצאים את התנאים שלהם מורעים ולא משתפרים עם הזמן!
דוגמא של עובד של וול מארט מהונדורס, שקיבל 43 סנט לשעה. לאחר שהוציא כסף על ארוחות יומיות ותחבורה לעבודה, נותרו לו בממוצע 80 סנט ליום, איתם הוא צריך לשלם שכ"ד, חשבונות, עלויות בית-ספר לילדיו, תרופות ועוד. רבים מהעובדים נאלצים לקחת הלוואות בריביות גבוהות.
ש: האין זה צורך זמן ומייקר עלויות עבור תאגידים לעקוב אחר הסחורה שלהם?
ת: לא. למעשה, רב התאגידים כבר עוקבים אחר הסחורות לרמה קבלני המשנה והמפעלבכדי לפקח על איכות מוצריהם. אם חברות יכולות לשלוח נציג על מנת לבחון את איכות המוצר, הן גם יכולות לבדוק את איכות המפעל.
ש: האם עלי להחרים יצרנים המשתמשים בסווט שופס, או שמא עלי ללחוץ עליהם להשתנות?
ת: ניתן לעשות את שניהם. בד"כ, חרם הוא יעיל יותר כשהעובדים עצמם מארגנים אותו. לעומת זאת, חרם עלול לגרום לחברה לחתוך ולברוח מהמפעל המנצל, במקום לעבוד עם המפעל על שינוי הנהלים בו.
אוקיי, זה כבר ארוך מדי נראה לי. יש המון מה להגיד, לדון, לספר... מידע נוסף אפשר למצוא כאן, ואילו זה ארגון הפועל כדי לשים קץ לעבדות הילדים, במיוחד בתעשיית השטיחים.
חג אורים שמח ומרי כריסמס לכולם!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
