קודם כל ולפני הכל, הכותבת הכי חשובה בישרא, לטעמי, מארגנת צעדת מחאה.
חשוב, חשוב!
פרטים כאן
ומעניין לעניין באותו עניין -
לאחרונה, ובכלל, בייחוד בעקבות פרשת נוטרה נאגטס, יוצא לי לתהות על התודעה הצרכנית של הציבור הישראלי.
הרי כוחנו, כצרכנים, רק הולך ומתחזק עם הזמן. אנחנו מופצצים במידע ובמקביל, גם באלטרנטיבות.
כמו שצ'ארלס שוואב כתב -
"הצרכן הנאמן, הפסיבי וחסר המידע נהיה היסטוריה. כיום הצרכנים הם גברים ונשים, ואפילו ילדים, המונעים ע"י טכנולוגיית המידע, שמעניקה להם גישה מיידית למידע רלוונטי בכל נושא שהוא. הם משתמשים במידע זה לא רק כדי למצוא מציאות בשוק הגלובלי, אלא גם כדי לארגן ולדרוש שקיפות ולקיחת אחריות ממנהיגיהם, הן במגזר הציבורי והן בעסקי. הכוח עבר מאלו שמוכרים לאלו שקונים".
ובכל זאת, נראה שהכוח קיים אך שאנו לא מנצלים אותו, לא משמיעים את קולנו. חרם צרכנים זה מושג שאנו כמעט ולא מכירים. כמה באמת יכולים להגיד שהם מחרימים חברות ובתי עסק?
ואני כבר לא מדברת על יציאה לרחובות, על הפגנות, אלא פשוט על הימנעות. לכאורה, אין קל מזה, שכן, כאמור, קיימות כל-כך הרבה אלטרנטיבות.
אז מה הבעיה? אדישות? תחושה של "מה זה משנה? אני רק אזרח קטן ומה זה יעזור ומי יקשיב לי"? או אולי תרבות הצריכה (Consumerism) היא שמעוורת אותנו? הרי החיים שלנו הפכו לפרסומת אחת גדולה. ואולי נהיינו אגואיסטיים - כלום לא חשוב לנו מלבד הנוחות שלנו והרכישה הבאה. ואולי הכל יחד.
אני יודעת שמסתכלים עלי מוזר כשאני מפרטת את כל החברות שאני מחרימה, אבל לא אכפת לי. באותו אופן, אני מסתכלת מוזר על בחורה שמקוננת על מעמד האישה ובאותה נשימה עורכת קניות ב-TNT. מה שמתסכל אותי הוא אי היכולת לראות את התמונה השלמה - "זו רק פרסומת, בסך הכל מראים ילדה בת 14 בפוזה סקסית. אפשר לחשוב". כן, זו רק פרסומת והדוגמניות רק תכנית טלוויזיה והופ, הנה - גם הפרסומת של פוקס היא רק פרסומת ועוד ועוד. מבלי ששמנו לב, הקיפו אותנו במסרים של החפצה של הגוף הנשי.
לא, אני לא חושבת שלפרסומת אחת או לתכנית אחת יש השפעה על המצב החברתי. אבל ביחד - ועוד איך. יש דבר כזה הנקרא השפעה מצטברת ולא לראות את הקשר בין כל המסרים הללו לבין מעמד האישה זוהי ראייה מצומצת של המציאות וזה עצוב לי.
ובכלל - למה לי לקנות מוצרים של חברה שהפרסומות שלה פוגעות בי ומעליבות אותי, שמעבירות מסר שאיני מסכימה איתו?
אבל הפוסט הזה לא נכתב כדי לנסות לשכנע אתכם לפעול על פי עקרונות מסויימים, אלא רק לתהות מדוע איננו פועלים, כל אחד על פי עקרונותיו הוא.
נכון, מנכ"ל נייקי יישן היטב בלילות גם כשיספרו לו ששירה מישראל לא קונה את מוצריו. אבל האם אני באמת מעוניינת שהכסף שלי יממן פעילות כזו? חשוב לי לקחת אחריות על החיים שלי, שתהיה לי שליטה כלשהי על מה שאני עושה ומה שאני קונה והערכים שאני אקנה לילדיי (נו, שיבואו כבר!).
נכון גם שאי אפשר לדעת מה כל חברה וחברה עושה. בשביל זה ישנם אתרים כאלו ואפשר לשאול, להתעניין, לקרוא, לחקור. וכן - גם אז לא הכל אפשר לדעת.
ותודה לג'לי תות היקרה שהפנה אותי למאמר הזה ב"הארץ", בנושא קפה בסחר הוגן.
תוספת עריכה - באדיבותה של הנסיכה הרוסית המקסימה קיבלתי את הלינק הזה, שעניינו סחר הוגן.
והנה אתר ישראלי בנושא סחר הוגן, באדיבותה הרבה של her careless talk. ת ו ד ה !
היום מצאתי כתבה נוספת בנושא אחריות חברתית - פה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
