לא הודעתי שאנחנו נוסעים, כי "זה רק שלושה ימים ומי ישים לב...", אבל מתברר ששמים לב. אז - הכל בסדר, ותודה למי שהתעניין ודאג.
פשוט לקחנו פסק זמן וניצלנו את יום העצמאות כדי לברוח מכאן לכמה ימים, עם כלבתנו האהובה, סוניה, לפסגת מתת.
אודה ואתוודה שאיני אוהבת את יום העצמאות - מסחרי לי מדי, המוני לי מדי ומסריח לי מדי מכל המנגלים. מה גם שסוניה ממש ממש פוחדת מזיקוקים וקפצונים. אז ברחנו קצת..
ישנו הרבה, ראינו קצת טלוויזיה (אני לא חיה טוב עם עצמי אם אני נותנת ליום העצמאות לעבור בלי לראות "הלהקה" והשנה הוספתי כבונוס גם את "עזית הכלבה הצנחנית"), אכלנו, קראנו ("העולם הוא שטוח") והיה מעולה! (כמובן שהיה קצר מדי..)
היום חזרנו.
הכי התגעגעתי ל..... תנו לי לחשוב על זה ואחזור אליכם.
הכי לא התגעגעתי ל... פקקים.
הכי אתגעגע לאוויר הצח וליקיצה הטבעית.
המצפון שלי לא יתן לי מנוח אם לא אכתוב על פרשיית האונס בבסיס הצבאי, אבל אני מרגישה שכל מה שאגיד - כבר נאמר, ובמילא לא יצליח להעביר את מה שאני מרגישה, אז קבלו שתי המלצות - אביבה משמרי ורינת ברקוביץ'.
תוספת עריכה: תודה לרינת, שנתנה לי את הלינק הזה. חנן כהן מרכז את כל ההתייחסויות לפרשה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
