עונש מוות. בואו נדבר על זה.
כבר זמן מה אני שומעת מכל עבר קריאות להנהיג גם בארץ עונש שכזה, קריאות שממלאות אותי בזעם וחרדה. הנה משהו (טוב, יש עוד הרבה משוהים) שלא הייתי רוצה לקחת מארה"ב, שם עונש המוות הוא חוקי ב-38מדינות.
כשהייתי ילדה קטנה וזבת חוטם לא הבנתי למה אבא שלי כל-כך מתנגד לעונש מוות. מה, ומה עם מחבלים? ואנסים? איך הוא יכול שלא לרצות שהם ימותו? הוא לא חושב שמגיע להם?
כשבשנת 95' התחלתי להתכתב עם מייקל, נדון למוות בטקסס, התחלתי להתעניין בנושא וללמוד עליו מכל מקור אפשרי.
בין היתר, למדתי ששאלות אלו נובעות מתוך הרצון – האנושי והטבעי – לנקמה, לעין תחת עין, וזהו לא מקומה של המדינה, לנקום.
עם השנים, אני למדה יותר ויותר על המערכת הזו בארה"ב, על כמה אנשים חפים מפשע הוצאו להורג, כמה חפים מפשע שוחררו רק כאשר סטודנטים בפרויקטים מיוחדים מצאו ראיות שזיכו אותם והוכיחו את חפותם ועוד ועוד.
Cruel and unusual punishment
מתוך אתר אמנסטי: "מוות הנו תקיפה מכוונת, קיצונית, פיזית ומנטלית, על אדם חסר אונים, בכוונה להענישו. זהו מעשה רצח בפני עצמו, בו מעורבים לא רק התליינים בפועל, אלא גם שולחיהם - מערכת המשפט ובתי המחוקקים. שיטות ההמתה, הנקוטות במדינות המקיימות עונש מוות, הן מזוויעות, החל מזריקות רעל, דרך המתה בגז ובכסא חשמלי ועד תלייה, סקילה ועריפת ראש.
ייחודו של עונש המוות הוא בכך שזהו עונש בלתי הפיך. בניגוד למאסר או לעונשים אחרים, לא ניתן להקל בו או לתת חנינה לאחר ביצועו. טעויות שנעשו אינן ניתנות לתיקון".
מחקר מ-1987 מצא כי בין 1900 ל-1985 בארה"ב, 139 בני אדם שעשויים להיות חפים מפשע הוצאו להורג. נתון זה בלבד מספיק כדי לזעזע, לענ"ד. אפילו רצח של אדם אחד ויחיד על ידי המדינה על לא עוול בכפו הוא מזעזע.
מאז 1973, יותר מ-150 בני אדם שוחררו מהכלא, בו חיכו להוצאתם להורג, בעקבות ראיות לחפותם. כמה כאלו פוספסו?
קחו, למשל, את המקרה של ראובן קנטו, שהיה בן 17 כשבוצע הפשע (קטין) ושטען עד הרגע האחרון כי הוא חף מפשע ושלא ביצע את הרצח שיוחס לו (עד אז גם לא היה לו תיק במשטרה).
חקירה עיתונאית שנערכה 12 שנה לאחר שקנטו הוצא להורג מצאה כי הוא כנראה צדק וקרוב לוודאי שהוא הופלל.
עונש מוות ממעיט בערכם של חיים ובאמות המידה המוסריות של החברה, והוא מחזק את הרעיון לפיו רצח הינו דרך נאותה לנקום במי שעשה לנו עוול. הרעיון של בני אדם משכילים ומעונבים, שיושבים בבית משפט ודנים בדבר המתתו של בן אדם אחר, הוא מחריד. פשוט מחריד.
יש הנאחזים באשליה שעונש מוות הוא בעל כוח הרתעה, אך יותר ויותר מחקרים בארה"ב מצביעים כי ההיפך הוא הנכון ויש אפילו הוכחות לכך שהוצאות להורג אפילו מגבירות את שיעור הרציחות.
עונש המוות אינו מיושם באופן שוויוני על כל העבריינים במדינות בהן עונש זה חוקי. שיעור בני המיעוטים האתניים בקרב הנידונים למוות, ושיעור הנידונים למוות, המגיעים מרקע סוציו-אקונומי נמוך, גבוה בהרבה משיעורם היחסי באוכלוסיה.
מי שידו אינה משגת – רבים יותר סיכוייו להיות נדון למוות, באופן בלתי תלוי בחומרת העבירה אותה ביצע, או בנסיבותיו האישיות.
מחקר שנערך במדינת ג'ורג'יה ב-1986 מצא כי הסבירות שעל רוצחים של לבנים יוטל עונש מוות גבוהה פי ארבעה מזו של רוצחי מיעוטים.
המיעוטים ובני המעמד הנמוך ברוב המקרים אינם יכולים להרשות לעצמם עורכי דין ולכן המדינה ממנה להם אחד. עורך הדין הזה לא מקבל שכר, או שכר מועט ביותר, ולכן פעמים רבות, גם אם הוא יודע מה הוא עושה, הוא לא מתאמץ. מייקל, למשל, קיבל עו"ד שבכלל לא מתמצא בפלילים.
ב-99', עת ערכנו את קמפיין ארה"ב באמנסטי, 70 קטינים המתינו לביצוע גזר דין מוות ועוד כמה וכמה נדונים למוות שנמצאו בלתי שפויים.
בלוג שלם אני יכולה לכתוב על הנושא הזה, ולמלא אתכם במידע כמעט מדי יום, אבל נדמה לי שאת העיקר הבאתי ואין לי מה להגיד בנוסף לכך, בתקווה שאת הזעזוע שאני מרגישה, העברתי.
אולי נוכל ללמוד משגיאותיה של ארה"ב במקום לחזור עליהן.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
