אז אמנם החג הפרטי שלי הוא עוד יומיים, כלומר ביום שישי, כלומר ב-6.10 (אין צורך בהדגשה או פונטים גדולים, כי כולם כבר סימנו ביומנים, נכון?), אבל כנראה שהחגיגות התחילו כבר היום :-)
היום הזה היה נאחס, ולא משנה מאיזה כיוון תסתכלו עליו. מהבוקר היו לי בעיות רשת, המחשב כל הזמן נתקע, החיבור כל הזמן התנתק.. אחרי הרבה לחצים ותסכולים ואתחולים והרגשה שאני מאכזבת את הצוות שלי, הוחלט להפסיק לעבוד 3 שעות לפני הזמן (כלומר פחות כסף, שזה מעצבן בהתחשב בעובדה שטסים לטורקיה לשבוע).
כשהפסקתי לעבוד, ירדתי עם סוניה יקירתי לטיול קצר למטה. כשרצינו לחזור, נאבקתי כהרגלי עם דלת האינטרקום. אני אמנם תמיד מצליחה בסוף לפתוח אותה וגם להחזיק עבור סוניה, אבל זה מאד טריקי עם הליכון. בתוך הלובי של הבניין ראיתי את השכן שגר בדירה מולנו. הוא חייך אליי ונכנס למעלית. לא עזר לי לפתוח את הדלת!
ולסיום סיומת - נתפס לי הגב.
לא סיפרתי כאן, אבל ביום כיפור בבוקר איציק הציע שארד איתם לדשא, איתו ועם סוניה. ירדתי ואז הוא הציע שנעבור לחזית הבניין, לראות את הילדים על האופניים. ואז הוא הציע שנעבור את הכביש ונשב על הספסל בצל.. ואז.. הו, אז הוא הציע שנכנס לפארק שליד הבית.. מה שכרוך בהרבה הליכה, כולל בדרכי עפר. מפה לשם, ובחזרה, צעדתי (פאקינג) 800 מטר!!! ולמחרת היה לי שיעור רכיבה קשה.. אז אני לא ממש מתפלאת שכל הגוף כואב ותפוס..
רק נאנקת מכאבים.
היום הזה השתנה לטובה.. כשבשעה שש וחצי בערב לקחנו את סוניה (כי מדובר במעמד משפחתי) ונסענו לראשון לציון, לעמותת מירב-פונדקאות חובקת. שילמנו לה מקדמה לא קטנה וחתמנו על חוזה.
כן, יומיים לפני היומולדת שלי אני יוצאת עם איציק למסע של חיינו.
מה עכשיו, אתם בטח שואלים. ובכן, מירב מתחילה לחפש לנו פונדקאית מתאימה (למשל, בגלל שהיא תצטרך לטוס לקבלת תרומת ביצית בחו"ל, צריך מישהי שיכולה לטוס..) ואנחנו במקביל קיבלנו רשימת מטלות, כמו לעשות בדיקות דם (מסכן איציק. אני אמנם מורגלת מאד, אבל האיש שלי מפחד ממחטים), להוציא דו"ח רישומים פליליים מהמשטרה וכל מיני כאלה.
אחר כך נלך לפסיכולוג, שיאבחן אותנו ויכתוב דו"ח, ואם הוא יהיה חיובי (הדו"ח) - ניפגש עם פונדקאית.. אם לא נאהב אותה, מירב תחפש פונדקאית אחרת.
וואו.
זה המקום לספר משהו..
מדי יום מציפות אותנו כותרות בעיתון על השחיתות, האלימות והפשע הגואים. לכן חשוב לי לספר על האנשים שלא נמצאים בכותרות, שעושים מעשים כל-כך נדיבים ומדהימים, שנותנים מרצונם ומאחורי הקלעים.
שניים כאלו תרמו לנו סכומים נכבדים של כסף עבור התהליך. אין לי מילים להודות להם ואהיה חייבת להם עד סוף ימיי. אנשים כאלה מחזירים לי את האמונה בבני אדם.
כשחזרנו מראשל"צ, חיכה לי משלוח בארון החשמל. הצוות המדהים שלי בגלובס שלח לי מתנת יומולדת, עם ברכה מרגשת וחתימותיהם של כולם.. ממש ממש התרגשתי. חשבתי שהעובדה שאני עובד מהבית תהיה מעין "רחוק מהעין רחוק מהלב", אבל כנראה שלא כך הוא. אני אוהבת אותם בכל לבי!
אז מה קיבלתי? 3 ספרים!!!
ואלה שמות -
יסמין - אלי עמיר
יונים בטרפלגר - סמי מיכאל
הוצא מהקשרו (משפטי המחץ של עולם העסקים הישראלי) - מרדכי אלו ואמיר דורון
זה בהחלט מנצח את המתנה של שנה שעברה!! (נגן MP3)
אני יודעת שכולם רוצים להגיב במזל טובים ובהצלחות, אבל עוד דבר אחד -
אני רוצה להודות לרן רימון. אמנם אנחנו מכירים זמן קצר יחסית, אך גיליתי אדם מדהים וחבר טוב (ואולי עכשיו הוא גם יגיב כאן ולא רק יקרא 
).
בבלוג זה
בכל הבלוגים
