Hope is the thing with Feathers

דו"ח חדש של האו"ם קובע כי אלימות כלפי נשים בבית ומחוצה לו מהווה הפרה של זכויות אדם, הנובעת, בין היתר, מחוסר שוויון עמוק ומושרש בין גברים לנשים.

לכאורה, ניצחון, גם אם תמוה מאד (עכשיו נזכרו?), אלא שב-YNET, כאשר נשאלה ד"ר אורית קמיר מהי המשמעות בפועל לגבי ישראל, היא השיבה:

"ברמת החקיקה, יחסו של החוק הישראלי לחלק מן העבירות נגד נשים עולה בקנה אחד עם עמדתו החדשה של החוק הבינלאומי. הבעיה החמורה מתגלה, כמובן, במישור האכיפה: ההעמדה לדין על-ידי המשטרה והפרקליטות, הענישה על-ידי השופטים ויחס הציבור. בעבירות רבות נגד נשים, לרבות עבירות חמורות ביותר כמו סחר, אין טיפול כלל משום 'העדר עניין לציבור', וברבות אחרות הענישה היא מינימלית ויחס הציבור עוין כלפי המתלוננות, במקום כלפי הנאשמים והמורשעים.

"האהדה הציבורית הגדולה כלפי נשיא המדינה ושר המשפטים מדגימים את הקושי החברתי החמור הזה", קמיר מסכמת. "מן הראוי שהדוח יאותת לציבור הישראלי כי העבירות בהן חשודים ונאשמים מנהיגיו נתפסות כיום כשייכות לקטגוריה החמורה ביותר של התנהגויות פסולות שהקהילה הבינלאומית מגנה בשאט נפש. את החשדנות כלפי המתלוננות והסלחנות כלפי החשודים והנאשמים יש להמיר ביחס רציני ההולם פגיעות בזכויות אדם".

לכשעצמי, תקראו לי פסימית, אך אני לא מתרגשת מהדוח הזה, כי בתוך עמי אני חיה.

ענייני שיווק בבלוגים וכו'. ובכן, הדבר הובא לידיעתי אתמול בבלוג של היקרה מכל, כרמל ויסמן, ולאחר מכן למדתי שג'וליאנה היא בין הבלוגריות שקיבלו את ההצעה והשיבו בחיוב.

כשסיימתי לבכות מכך שלא פנו אליי, הצעתי לרן רימון שנעשה משהו עם זה, והנה הכתבה (יש לציין שלמרות שרן נתן לי קרדיט, אף אחד לא ציין גם אותי כשהזכיר את הכתבה. מעליב משו..).

גם פה התייחסו לזה (בלוג שגיליתי היום).

תקראו לי חזירה קפיטליסטית, אבל אני לא רואה עם זה יותר מדי בעיות. מי שירצה לקבל מוצרים בחינם, בכיף.. אם הבלוג שלו ייפגע מכך, לטעמי, אפסיק לקרוא אותו. כל-כך פשוט.

כן, אני יודעת שזה לא עד כדי כך פשוט, אבל אולי לבלוגרים פופולריים, כאלה שיודעים לכתוב, כן מגיע לקבל משהו בתמורה לכתיבה מושכת הרייטינג שלהם, לא? (אותה כרמל כתבה על כך פוסט שהדאיג אותי מאד.)

אם היו מציעים לי, הייתי מסרבת. וזאת, בעיקר כי לבלוג הזה יש סוג של אג'נדה ומטרה (למרות שפעמים רבות אני סוטה מהנושא..) גם כי לא מרגיש לי נוח, ואני בכלל אישה רעה שלא מטפחת את עצמה, ולכן לא זקוקה למוצרים הללו.

עדכון: פנו אליי!!

עניינים מרגיזים - אתמול כשהלכתי להידרותרפיה (אחרי שיעור רכיבה קשה ו-8 שעות עבודה), גיליתי שבזכות המחשבות הטלפתיות שלי, פיטרו את המדריכה שלי. כשהלב שלי סיים לקפץ בשמחה, התפנתי להכיר את המדריכה החדשה.

היא נורא נחמדה והתרגילים הרבה יותר מגוונים מקודם, אבל שוב נאלצתי להתמודד עם ההערות הרגילות -

"שמעת אותי? מה, לא? את לא שומעת כלום? ממש כלום??" - מבט מעריץ - "וואו, זה בטח נורא קשה. יווו!".

לא, חמודה שלי, לא ידעתי שזה נורא קשה. עד שברוב חכמתך נכנסת לחיי ופקחת את עיניי, חייתי באשליות והייתי בטוחה שלא לשמוע זה חתיכת עוגה וטיולון בפארק.

הלאה.

"מה, את כותבת בעיתון?? ועוד בגלובס?? יווו! לא נכון!!" - מבט משתאה - "איך זה אפשרי בכלל??".

זהו, שזה לא באמת אפשרי. יחד עם השמיעה איבדתי את כל יכולותיי ובגלובס משלמים לי רק מתוך רחמים, כשלמעשה כל מה שאני עושה כל היום זה להציק לאנשים שעובדים איתי (היי, זה לא כל-כך רחוק מהאמת).