והאכזבה שלי מכך שלא ציינתי אותו כראוי בבלוג, למרות שהוא חג אהוב עלי ביותר ולמרות שהשנה חגגתי אותו כמו שצריך (מינוס תחפושת' פלוס משלוחי מנות), הביאה אותי לכתוב פוסט גם כשאין לי מה לומר.
אז באמת שהיה פורים משגע, במסגרתו נפגשנו עם חברינו הטובים לארוחת בוקר בבנדיקט התל-אביבי הפלצני להחריד. למזלי, הגעתי כבר ב-8:30, כך שהיה די ריק, אבל בהמשך נוצר תור, שהלך והתארך לו.
על אף היותי צפונית-רודפת ורדופת-טרנדים, אין סיכוי בעולם שתמצאו אותי עומדת בתור לארוחת בוקר, גם אם יתנו לי הבטחה בכתב שהשף העירום טורח עליה.
למרבה ההפתעה, תוך כדי אכילת ארוחת הבוקר והחלפת משלוחי מנות עם הבת הנפלאה והמלאכית של החברים שלנו, עברה לידנו תהלוכת תחפושות. מייד נעמדנו, מחאנו כפיים ורשרשנו ברעשן כמו שצריך, ואז ראינו להפתעתנו את חברנו הטוב, גילי הליצן, צועד על קביים עם התהלוכה. ראה גילי שאנחנו אוכלים ושותים כאחרון ההדוניסטים, ואילו הוא צועד על קביים עם מיליון זאטוטים רועשים בשמש הקופחת, והתכופף לשולחן שלנו לקחת לגימה ממיץ התפוזים שלי.
כשהתהלוכה הסתיימה, הוא חזר אלינו ובדיוק יצאנו מבית הקפה, אז החלטנו לשבת בפיצהפינו שליד.. כך שבנוסף לארוחת בוקר שחיתותית, בלסנו גם מגש פיצה (מי אמר שנת החזיר?).
אי אפשר לסיים בלי 2 קיטורים:
א. הנפצים/קפצונים/זיקוקים, שמפעילים כל יום כל היום בני ישיבה בני 16-18 מבני ברק מבהילים את סוניה וגורמים לה לרעוד נורא, כך שכבר שבוע הלב שלי בתחתונים.
ב. היום (מחר?) יש לי MRI בשלוש בבוקר. סיוט עולמי, במיוחד למי שלא מתפקדת בלי 9 שעות שינה רצופות, אבל היתרון הוא שבשלוש אני כל-כך אפופת שינה, שיכולים לשים אותי באיזו מכונה קלסטרופובית שרוצים ולהזריק לי כל חומר כימי שמוכר לאנושות.
שושן פורים שמח!!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
