כהרגלי בשנים שחלפו מאז פתיחת הבלוג, אני רוצה לסכם את שנת 2007, כפי שאני חוויתי אותה (סיכום 2005; סיכום 2006). במשפט אחד, אני יכולה לומר שזו היתה שנה פאקינג מאתגרת וסליחה על הצרפתית שלי.
בשנה הזו לא רק שלא חזרתי ללכת, אלא אף חזרתי לכסא הגלגלים הארור. בשנה הזו, לא רק שלא חתמנו על חוזה עם פונדקאית, אלא שבתפנית אכזרית של הגורל, פגשנו מישהי מקסימה ויומיים לפני מועד החתימה על החוזה, נאלצנו לבטל את הכל. השנה לא רק שלא המשכתי להחלים, להתחזק ולהתעמל, אלא שבבת אחת, כל זה נלקח ממני, זמנית, אבל מי יודע לכמה זמן. השנה, לא רק שלא התקדמתי בעבודה, אלא שנאלצתי לעבוד פחות.. ללכת אחורה.
האמת העגומה היא שקצרה היריעה מלהכיל את הלא-רק-שלא-ים שלי. הסתכלתי עכשיו על רשימת ההחלטות שלי מסוף שנה שעברה.. וחזוס הקדוש - לא רק שלא נגמלתי מקולה, התמכרתי אליה אף יותר. אפילו בזה כשלתי.
בצד החומרי יותר של העסק, גם מרכישת אוטו חדש הצלחנו להתרחק השנה. איציק ממשיך לשבור את הגב עם הכסא גלגלים שלי והאוטו הישן.
כאן תם החלק השלילי של הפוסט.
השנה, למעשה לפני חודש, גיליתי את החיים ואת עצמי מחדש, קיבלתי הזדמנות נוספת, וזה בלבד מאפיל על הכל.. כי מה זה הרשימה הזו שלמעלה לעומת החיים עצמם?
השנה ארגנו לי מסיבה לרגל יומולדת 30. 100 איש. כולם חברים טובים, כולם הגיעו כדי לשמח אותי, והם אכן עשו זאת. השנה הבנתי ביתר שאת עד כמה אני נוגעת בחייהם של אנשים, והם, בתורם, נוגעים בי ותופסים מקום בלבי.
השנה זכיתי שוב (ושוב ושוב ושוב) לראות ולהבין איזה מזל גדול נפל בחלקי כשמצאתי את איציק. בחלומות הוורודים ביותר לא הייתי יכולה לדמיין בן זוג כל כך אוהב ותומך וחזק ומאמין. הוא העוגן שלי. לגמרי.
השנה זכיתי לראות את האחיינית (של כבוד) שלי גדלה לי מול העיניים והופכת לאדם קטן ומבריק (והיא גם יפהפייה מדהימה) והשנה נולד לה אח, שאין ספק שגם הוא ישבור לבבות.
השנה נכנסו לחיי אנשים מדהימים והרווחתי חברות לכל החיים, שאחת מהן יכולה לקבל לינקוק והשנייה, איילת, תזכה רק לאזכור שמי, כשבמקביל, זכיתי להעמיק קשר עם חברים רבים אחרים (למשל הוא וגם היא וגם ההיא שאי אפשר ללנקק אליה יותר).
השנה, גיליתי איזה צוות מדהים יש לי בעבודה (אנשים מדהימים אחד אחד. מה הסבירות?) ועד כמה אני מוערכת ונאהבת. זו מתנה מדהימה שלא תסולא בפז.
וגיליתי שאני חזקה. מאד. כל-כך חזקה, שאני יכולה בהחלט להרשות לעצמי להראות חולשה וליפול, כי יש לי רשת תמיכה גדולה וחזקה ובת קיימא.
ובכל זאת, זה לא סופשנה בלי סיכום קצת יותר רדוד. ובכן -
הספר הכי טוב שקראתי השנה - "נער החידות ממומביי" - ספר מצחיק ועצוב ומקורי וצבעוני והכי חשוב - הוא סוחף. "אלף שמשות זוהרות" - ספר מאד מאד קשה לעיכול. מאז. אבל חשוב, כתוב נהדר וכן, גם הוא סוחף.
בגזרת הספרים הפחות רציניים, כלומר הצ'יק-ליטס, לא קראתי שומדבר ראוי לאזכור, מלבד אולי "יש שם מישהו?" של מריאן קיז. לדעתי, זה לא צ'יקליט, כי בכיתי מהתחלה עד הסוף (ועמכן הסליחה על הספוילר).
וכמובן - הארי פוטר. השנה הסתיימה הסאגה.. עצוב, אך גם מענג. זה בהחלט לא היה ספר מבריק, יחסית לספר, נגיד, 4.. אבל זהו, הסתיים, ואיזה כיף.
הציטוט הטוב ביותר - קצת קשה, כי אני לא זוכרת היכן קראתי. "הדרך הטובה ביותר לקבל את רצוננו היא לגלות נכונות כשאחרים מקבלים זאת לפנינו".
הסרט הטוב ביותר - אין כזה. לא ראינו השנה סרטים טובים. בחיי. אולי אולי אולי "המלך האחרון של סקוטלנד", ולו בזכות פורסט וויטקר הענק מהחיים.
אני אוסיף רק שהשנה ראיתי לראשונה את "היומן". בחיים לא הייתה לי חוויית קטרזיס שכזו בתום צפייה בסרט. בכיתי כ"כ הרבה..
אפרופו חוויית קטרזיס - השנה זכיתי להיות במופע של שלום (הולכת שוב בשבוע הבא, אבל זה כבר 2008), צליל מכוון ויוני רכטר. 3 הופעות! היה כיף אדיר. גם פגשתי את איתן גדרון!!
תכניות טלוויזיה - "הנרגנים"!! היו רק שני פרקים אמנם, אבל צחקנו המון. לא ידעתי שיאיר ניצני וגידי גוב כ"כ שנונים. ערוץ יס דוקו, ימי א' בערב. מומלץ.
האמת, שמאז רכישת היס מקס, אני רואה פחות טלוויזיה. אם כי, אני מכורה קשות לתכניות משטריות/משפטיות/משטרתיות-משפטיות (המפענחת, מספרים, חוק וסדר מדור מיוחד..). וידוי - כ"כ מכורה שיש בי חלק שמאמין מאד מאד שבעוד 30 שנה ימצאו את הגופות שלי ושל איציק קבורות מתחת לבניין.. וזאת, אלא אם נסיים את חיינו בכלא בגלל שראש המאפיה הרוסית/איטלקית/קזחסטנית/מדינה כלשהי הפליל אותנו על רצח כלשהו..
המסעדה של השנה - השנה גילינו את אדורה. לכו לטעום. השנה גם גילינו את בר לחם המעולה! מומלץ בחום גדול, גם כי מדובר באנשים נהדרים. אני מכורה לעוגיות גרנולה שלה, לבריוש שוקו-וניל ולעוד כל מיני 
המתכון של השנה - דג סול עם עגבניות שרי ופרמזן. וגם "לחם בירה" של אישה נהדרת בשם ענבל קליין, שהוציאה השנה את הספר "גג 50 שקל", שמככב אצלנו במטבח (למטקטננים - אצל איציק במטבח).
עוד תובנות - בשביל ליהנות מהופעות חיות לא חייבים לשמוע; גם פייסבוק יכול להגיע למיצוי; להקרנות, אמ.אר.איי ושות', הכי טוב להצטייד בכרית עיניים בריח לבנדר; אם מחייכים לאנשים, הם מחייכים בחזרה ; אין יותר מדי דברים שסיבוב בקניון גבעתיים לא יכול לפתור; מאד קל להבדיל בין חברים לבין חברי-אמת; גם לרופאים יש אינטרסים; לנוירוכירורגים יש תסביך אלוהות מסוכן מאד; כמה שאני אחפש, לא אמצא מילה גרועה יותר מ"לזרום"; סחוט את המיץ מהחיים זה כיף; אין כזה דבר יותר מדי סופגניות; בצק מטוגן, או כל בצק שהוא, זה העקב אכילס שלי; סוניה מאירה לי את החיים.
ב-2008 אני רוצה להיות מאושרת ומסופקת.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
