Hope is the thing with Feathers

לשיר אותו בכח, לשיר אותו בכאב.

לשמוע חלילים ברוח החופשית,

ולהתחיל מבראשית

דווקא בשיר הזה מיכלי החזיקה את ידי בחוזקה. זו הפעם הראשונה שלה, אז לא היתה לה דרך לדעת שזה השיר שהכי מרגש אותי ובו אני מזילה הכי הרבה דמעות. מדהים.

אז אנחנו אחרי שירת האדם. בפעם השמינית! והאירוע הזה רק הולך ומשתבח. השנה היה הרבה יותר מסעיר עבורי.. עוד לפני האירוע, כשחברים שלא מכירים את שירת האדם, באו בחפץ לב - ואחר כך גם בכו מהתרגשות - והמנכ"ל המהמם של גלובס, איתן מדמון, רכש כרטיסים עבור הצוות שלי בעבודה.

והצוות המארגן של האירוע, שבראשו עומדים חבריי הנפלאים, אפי לנדאו היזם ואחיה קמארה, מנכ"ל "בקול" (לא בטוחה שהאחרים יסכימו שאזכיר אותם בשמם). הצוות הזה - כל שנה מדהים אותי מחדש, עם ההיענות והנחישות וטוב הלב השופע. ואיזה יופי שדווקא בתקופה הכי גרועה שלי, יצא ששבתי להפגש שוב איתם וכך לקבל הרבה כוחות ואנרגיות חיוביות.

ובכניסה לאירוע, עת פגשתי הרבה אנשים אהובים וגם כמה מקוראי הבלוג הסמויים באו להציג עצמם, ובאירוע עצמו, כשישבתי בין חברים ושרתי בקולי קולות, כי השנה אני נושמת.. כי השנה אפשר לשמוע אותי ולכן לאף אחד לא אכפת אם אני מזייפת (וגם אם כן, לכו חפשו), כי חברים שומעים רבים כל כך נהנו ואפילו עלו לבמה (טל ועירית - אני אוהבת אתכן). כי החיים טובים ויפים.

כי וואלה, יש כל כך הרבה אנשים טובים בארץ שלנו. אני נשבעת. זה שלא שומעים או קוראים עליהם, זה כבר כשלון שלנו.

ובאירוע עצמו הייתי מוקפת באנשים כאלו. 1,000 במספר.

למרות שאושיק לוי הבריז אחרי השוטר אזולאי (גררו לו את האוטו אלק) ואבי טולדנו לא הגיע, ואני התביישתי לעלות לבמה, גם כשקראו לי מיקרופון (קשור לכך שפגשתי בהתחלה מישהי עם המחלה שלי, שהלכה והרגשתי רע עם עצמי).. היה כל כך ט ו ב.

ולמה להכביר במילים, כשוואי נט עושים זאת הרבה יותר טוב עם כתבה מצולמת?

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3513699,00.html

והנה מילים שאפרים סידון כתב עבור האירוע, לפי הלחן של "הכל פתוח":

אפשר לשיר שירים בכל מיני צורות.

אפשר לשיר לבד, אפשר בחבורות.

אפשר בזיופים, אפשר בקול ערב –

אבל לשיר מתוך הלב.

אפשר לשיר נכון, אפשר לשיר על יד..

אפשר גם במקלחת, עם הטוש ביד.

אפשר ברצינות, אפשר להשתובב –

 אבל לשיר מתוך הלב.

הכל פתוח, אין שום מגבלות,

נשיר ביחד בקלי קולות.

ולא חשוב על מי, או מה –

נשיר עם כל הנשמה.

לא כל אחד הוא ארצי, ריטה, או נינט.

אבל למי אכפת כששרים כעת.,

כל הקהל הזה, שבאולם יושב,

עכשיו הוא שר מתוך הלב.

נכון שלפעמים קצת לא ברור הצליל.

אולי גם לעתים, הוא לא נשמע רגיל.

אבל זה צליל חזק, גאה ומתלהב -

כששרים מתוך הלב.

הכל פתוח, אין שום מגבלות.....

לכן היום נשיר כולם בגאווה,

לכן השיר היום, הוא שיר של אהבה.

זה שיר שיש גם, שמחה וגם כאב -

כי פה שרים מתוך הלב.

ולא חשוב בכלל, צעיר או מבוגר.

ולא חשוב מעיר, או שאולי מכפר.

מה שחשוב עכשיו, שכל אחד יכול -

לשיר מתוך הלב, בקול!