הפעם, אני אתחיל דווקא מהסוף, כי הסוף חשוב יותר. עידוק הלשין לי שהמליצו על הבלוג שלי במעריב לנוער (יחד עם בלוגו והבלוג המגה-חשוב של עמותת עלם ומגזין זברה).
בגלל הסיכוי שבעקבות ההמלצה, יגיעו לכאן (גם) בני נוער לקויי שמיעה, אני רוצה ללנקק שוב לארגון בקול, שעושה נפלאות ופועל יומם וליל עבור קהילת כבדי השמיעה והמתחרשים בישראל.
(אני יודעת שאי אפשר לראות את הטקסט. תאמינו לי שהיא כתבה שאני יפה. אם אתם לא מאמינים, סורו לפיצוצייה הסמוכה)
תודה ליעל פלג על ההמלצה ולעידוק על הסריקה.
כשנודע לי, מיהרתי להציק לבת דודתי בת ה-15 במסנג'ר. אם יצא לכם לדבר עם בת 15+- במסנג'ר, אתם בטח מבינים ששמתי נפשי בכפי, שהרי 90% מהשיחה עובר בנסיון לשמור על ראיית העיניים, יען כי כל מילה שנייה מהבהבת, ואם כבר יש מילים שכתובות בפונט רגיל ונורמלי, את לא סגורה על המשמעות שלהן. אבל היה לי חשוב לוודא שהיא וכל חברותיה יודעות שאני מגה-סלב לכמה שניות. "אמא לא מרשה לעשות מנוי. היא אומרת שזה זבל והעיתון היה יותר טוב בהרבה כשהיא היתה קטנה".
צודקת, אמרתי לבת התשחורת האהובה.
אני זוכרת איך כל שבוע רצתי לתיבת הדואר לראות אם כבר הגיע העיתון. אם כן, קרעתי בשקיקה את העטיפה ודבר ראשון, בדקתי של מי פוסטר האמצע, כדי לראות אם זה מישהו ששווה לתלות על הקיר, לצד ריק אסטלי וג'ייסון דונובן.
והיו כתבות מעניינות והיה את "יעל ואני" של איטו אבירם ואת זבנג ואת המבחנים הרי-הגורל בסגנון "האם את חברה טובה?" בחני את עצמך. והיה את מדור "על בנים ועל בנות", בעזרתו למדנו שלא נכנסים להריון מנשיקה, אבל הכי הכי בשבילי היה המדור לחיפוש חברי-עט. אף פעם לא כתבתי למדור הזה, אבל אהבתי לראות מי מחפש חבר עט ומה התחביבים של כולם (ים, בנים ורשת ג' כבר אמרנו?) ובאחד הימים מצאתי אחת כזו גם בשבילי.
לבושתי הרבה, אני לא זוכרת את שמה, רק שהיא היתה מסינגפור ושחלקנו את האהבה ל-NKOTB בכלל ולג'ונתן נייט בפרט - אז מגה-סטאר ובן זוגה של טיפני והיום סוכן נדל"ן מתוסכל.
המכתבים הספורים שהחלפנו, שהיו, אגב, באנגלית, נסובו סביב ג'ון נייט והחיים בסינגפור. אני זוכרת איך בכיתי לאבא שלי אחרי שהיא סיפרה לי שמי שזורק אצלם מסטיק ברחוב, מקבל עונש חמור.
ובכל זאת, תהיתי אם בזמנו, גם ההורים שלנו חשבו שזה זבל ואולי באמת הכל עניין של פרספקטיבה. אז התחלתי לדפדף בגיליון שבידי, ואשמח לחלוק את ממצאיי:
בשער, איור של דן מנו והכיתוב "תחמנו. שונאים את דן מנו? אנחנו דווקא מקווים שהוא יגיע לגמר ויהפוך למלך האי". וכן הזמנה לבחור את משפט המחץ הכי קורע של "ארץ נהדרת". הכי קורע?! האם גם בזמני העיתון השתמש בסלנג?
מעניין לקרוא את מדור מכתבים למערכת", ולמצוא בו (מעבר למחמאות רגילות, שהיו קיימות כבר אז, אם כי אוצר המילים היה שונה וכיום יש - "אתם עיתון מהמם!!" ו"אחלה בחלה של עיתון!!") תלונה על שוביניזם בעיתון! אני לא זוכרת שבזמני היתה כזו מודעות, ואולי אני טועה.
הכתבה הראשונה היא ראיון עם אמה של מעיין ספיר ז"ל, כחלק, כך נראה, מקמפיין רחב של העיתון נגד אלימות, ואכן, אחרי הכתבה ישנה עצומה וקריאה להפסיק עם האדישות.
אחרי מדור הרכילות מעבר לים (בראד ואנג'לינה, ג'יי לו וכד') מצאתי להפתעתי גרסה משודרגת ל"בחן את עצמך" האהוב. הפעם, השאלה היא "באיזו תקופה הכי מתאים לך לחיות?
מה עוד יש? סקירה של "אמריקן איידול" ושל "כוכב נולד", כתבה על דן מנו, מדור למוזיקה, מדור על סרטים וכמובן, מה חדש ברשת.
מה שהפתיע אותי לרעה זה המספר הרב של עמודים המוקדשים לטיפוח ולאפנה - מה אין ומה אאוט, סקירה של תיקים אופנתיים, מדור לטיפוח ואיפור ולבוש (מי זת האנורקסית הזאת??).
שמחתי למצוא את מדור העצה האישית ועל בנים ועל בנות המוכר והאהוב ("אני מאונן כל יום. האם ייגמר לי הזרע?") ובסוף מצאתי את "בחן את עצמך" כפי שאני זוכרת אותו, והפעם השאלה שבלי המבחן הזה, אף אחד לא יכול לדעת.. "האם אתה מפוזר?".
המסקנה שלי היא שלא הגעתי למסקנה. חבל לי שהעיתון הולך עם הזרם ומתאים עצמו לדרישות הקהל, במקום לנסות להיות קצת חתרני ולעשות איזה שינוי. מדור להמלצה על ספרים, למשל.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
