הוזמנתי כלאחר כבוד, ע"י דר' נורית גוטמן המהממת לכנס ראשון מסוגו באוניברסיטת ת"א בנושא "מהליווד לת"א - תכנים חברתיים או שליחות חברתית? שילוב תכנים בריאותיים בתכניות דרמה ובידור בטלוויזיה". היא זכרה שזה הנושא שהכי מעניין אותי, כי כשלמדתי אצלה עשיתי סמינריון בזה. והיא גם קוראת את הבלוג...
אז הלכתי. ברור שהלכתי.
את הכנס פתח דר' בעז לב, מנכ"ל משרד הבריאות, שאמר שבישראל יש בעיות רציניות, כמו נהיגה בשכרות, ושהגיע הזמן לשיווק חברתי, במיוחד לנוכח הקפיטליזם הגואה.
בהתחלה, דיברו אנשים מחו"ל והסבירו קצת איך הם עושים זאת. דיברה מישהי מהוליווד וכן שניים מברזיל. הנקודה המרכזית היתה שבאמת אחרי שנושא עולה בסדרה בפריים טיים, נמצא שיש הנעה לפעולה. למשל, הנציג מברזיל אמר שלאחר שהוכנס נושא האיידס לטלנובלה פופולרית (ע"י כך שאחד השחקנים סיפר שהוא קרא בעיתון שהמחלה עדיין חיה ובועטת), שיעור הנבדקים זינק ב-90%.
ויקי בק ממרכז נורמן ליר בקליפורניה, שחוקר בדיוק את זה, סיפרה איך הם מוציאים לפועל את השיווק החברתי - בין היתר, הקימו אתר ובו מציעים לתסריטאים של התכניות השונות נושאים לדיון וכן מקרים אמיתיים, מהם ניתן לשאוב השראה לקווי עלילה - למשל, בנושא תרומת איברים, או נהיגה בשכרות. גם היא דיברה על סקרים שנעשים לאחר התכניות הללו, כשהממצאים מראים שלפחות גרמו לרוב הצופים לחשוב על הנושא - שזה המון. היא הביאה דוגמה של אישה שהודתה לה אישית, לאחר שבעקבות תכנית מסויימת, היא חשדה שבתה סובלת מהשמנת יתר והלכה איתה לרופא.
מעניין היה "לשמוע" שבברזיל ליותר מ-90% משקי-בית יש מכשירי טלוויזיה - יותר ממספר משקי הבית שמחזיקים מקרר או תנור. המרצה הסביר שכך הם מכניסים חלומות לבתיהם וזה יותר חשוב להם מהכל.
הטלנובלות שם שולטות זה הז'אנר העיקרי, כשמרבית הצופים הם נשים *יחד עם* ילדיהן. למעשה, נשים צופות בממוצע 25 שעת בשבוע בטלנובלות, כך שהשיווק החברתי נעשה בעיקר דרך טלנובלות, כשהנושאים העיקריים הם זכויות אדם ואיידס.
אח"כ דיבר דר' עמית שכטר ושאל שאלות שנוגעות לאתיקה - האם באמת ראוי לעשות זאת? האם יש לחינוך הציבור מקום בטלוויזיה מסחרית? מי היוזם? מי מממן? זהותם אמורה להיות רלוונטית.
בתשובה לשאלותיו, היה פאנל ובו השתתף יונה ויזנטל - סמנכ"ל תוכן ביס, נועה אלפנט-לפלר מהרשות השנייה, רונית וייס-ברקוביץ' - תסריטאית ובימאית, רם לוי - מהחוג לקולנוע באוני', רן קוצר - רשת.
בעצם, רוב הדיון היה מתסכל, כי היוצרים הפנו אצבע מאשימה כלפי הגופים המשדרים שלתכנים חברתיים אין מימון ולכן הם נמנעים מליצור אותם ואילו המתדיינים מגופי השידור אמרו שבכלל אין להם בעיה - שהכל תלוי ביוצרים. רק שיביאו.
מה שכן, רן קוצר אמר שלרשת חייב לצאת מזה משהו, היא חייבת להרוויח מזה, שכן הם גוף מסחרי. נרשמה התנפלות מהקהל.
הפסקה.
באמצעות וידאו קונפרנס, קיימנו דיון עם מפיקים ב"עקרות בית נואשות", "אי.אר", "האנטומיה של גריי" ו"האוס". היה ממש מגניב לראות על המסך את ארבעת הצעירים יושבים יחד, כוסות קפה ביד (כי שם בוקר) ומדברים איתנו כאילו כולנו יחד בחדר.
כולם כמובן דיברו על אך הם מכניסים נושאים לסדרות - למשל, הם (לא זוכרת מאיזו סדרה) רצו להפגיש בין מושתל לתורמת איברים שלו, אך היועץ הרפואי אמר להם שזה אסור, לפי כללי האתיקה, אז קו העלילה הזה נגנז. או שרצו להכניס על בעיית הסוכרת בקרב אפרו-אמריקאים, אך לא רצו שזה יהיה סטריאוטיפי, אז הדמות שחולה בסוכרת היתה גבר שחור *מצליח*. הבחורה מ-DHW סיפרה על שיתוף הפעולה עם היועצים - רצו לקדם את נושא הסרטן ולכן בעונה הנוכחית לינט חלתה במחלה, אך רצו רק ל-8 פרקים וביקשו מהיועצים "לתת" להם סוג סרטן בר-החלמה וכך הגיעו להודג'קינס.
מעניין שאי.אר לא משלמים ליועצים שלהם ודי מתגאים בכך. באנטומיה של גריי כן משלמים, אז הבחורה עקצה את הבחור מאי.אר "וכך הם עושים עבודה יסודית".
כשהגיע הזמן לשאלות מהקהל, אחת המשתתפות בכנס תבעה לדעת איך גורמים למפיקים וליוצרים הישראלים להיות רגישים ואכפתיים כמוהם...
ותודה לקורין, המתמללת המגניבה שלי, שהצליחה לתרגם ולתמלל בו זמנית.
היום יש קבוצת עבודה סגורה, בה משתתפים נציגים מגופי השידור, משרד הבריאות ויוצרים. הוזמנתי, אז אלי מחר יהיה פוסט נוסף..
* אדיוטיימנט= אדיוקיישן+אנטרטיימנט
בבלוג זה
בכל הבלוגים
