זאת הייתה חוויה כ"כ מדהימה שזה בלתי אפשרי להמשיך לסדר היום מבלי לספר עליה...
24.3.08
אנחנו בדרכנו לשדה בוקר,לארבעה ימים שיתגלו כחוויה אמיתית.
צחוקים באוטובוס,הרגשת גיבוש,שינה מתוקה אחרונה לפני הקריעה הפיזית והנפשית הצפוייה...
לאחר 4 שעות בערך אנחנו מגיעים לבסיס צבאי אמיתי,עם חיילים על מדים,יורדים מהאוטובוס בחששות וחוסר ידע מוחלט.
15 שניות ואנחנו כבר במגרש הגדול,מסודרים בנים-בנות,בטורים,מחכים למיון ממנו כולנו חששנו. "את,את ואת!-לקבוצה ההיא!" לאט לאט כולם מתפזרים,בודדים נשארים במגרש. הנה,גם אני כבר פוגשת את חברות הצוות החדשות שלי [פלוגה א',מחלקה 2,צוות 13-לעתיד "לביאות גיבורות לא מוותרות"]. המפקדת די חמודה,אומנם טיפה קשוחה ועם דיסטנס,כצפוי ממנה...
מסתכלת סביבי,סוקרת את הבנות בקבוצה.פנים מוכרים אבל לא מכירה אותן לעומק.נקווה שיהיה בסדר...
כמה ריצות מלוות בזמנים באוויר,קבלת מדים,עוד ריצות,עוד זמנים,טקס ארוך ומייגע בעמידת "הקשב".
הסמל כזה פוץ! מדבר על זה שאנחנו חייבים להיות מדוגמים ועל דוגמא אישית וכשהוא מסתובב כל התחת שלו בחוץ! תריםםםם כבר את המכנסססס!!! =/ וואו המ"מ מדהימה! היא כזאת בובתית!! =]
שעת ט"ש-יאללה מקלחת ולישון. [ז"א אם יהיה לי זמן להתקלח אחרי כל הבנות של השיכבה שאני נאלצת לחלוק איתן 12 מקלחות מסכנות..]
25.3.08
השכמה עם הזריחה,רוב הבנות באוהל כבר קמו ממזמן.איך יש להן כוח להתאפר?! =/
משתדלת לשים את המדים כמה שיותר מהר,רוצה עוד להספיק להתקשר לאימא...הולכים לחדר אוכל-האוכל די אכיל,יהיה בסדר...
יוצאים ליום שדאות-הולך להיות כיף היום =]
זחילות,סימנים כחולים בהתהוות,ריצות,מארב על קבוצות אחרות עם נשק דימיוני,והרבה הרבה מורל וכיף.
~נוסטלגיה מהסידרה שהתקיימה במקום זה בדיוק-"היי! מפה יצאנו למסע של ה-12 ק"מ!"~
חוזרים לבסיס.תורנות מטבח-3 שעות!!! הנעליים שלי ספוגות בשלוליות עצומות של מים.לא נורא,היה מלא צחוקים =]
שיעורי נשק.קר לי ונכנס לי חול לעיניים =/ אני מקווה שהנעליים יתייבשו עד הבוקר...
26.3.08
היום סוף סוף נוסעים למטווח! =]] אני קצת מפחדת...בכל זאת-כדורים חיים!!!
אוי שיטטטט! גנבו לי את הפלאפון ואת הארנק!!! כמה לא צפוי =[
נסיעה קצרה והגענו למטווח.כל אחד תופס את העמדה שלו ומתכונן. "אוזניות הרם!".הלב שלי ממש דופק,אני שומעת אותו באוזניים."למצב שכיבה עבור!". וואו,הנשק ממש כבד לי!. "לנצרה בודדת העבר!".מכוונת קצת,מרגישה כמו חיילת קרבית אמיתית.זה די מרגיע-להחזיק נשק ולכוון למטרה.הנה זה בא... "אש!!!".פיו-כדור ניסיון.וואו,זה היה מלחיץ!. "10 כדורים-אש!!!". פיו,פיו,פיו,פיו.אני שומעת את הכדורים מפלחים את האוויר.פיו,פיו,פיו.נשימות כבדות בין לבין,תרמילים עפים לי מול העיניים.צריך לזכור לקחת אחד בסוף למזכרת.פיו,פיו,פיו.עוד כמה כדורים נורים.אני ממש אוהבת את ההרגשה.שליטה מוחלטת וכוח.הריח של אבק השריפה בלתי יתואר גם הוא =] לוחצת על ההדק ומגלה שנגמרו לי הכדורים...איך כ"כ מהר?! אני רוצה עוד!!! =[
"אוזניות הורד!".יושבת בהקשב,הלב שלי עדיין פועם בחוזקה ומאיים לפרוץ מן החזה בכל רגע.לוקחת לי תרמיל שנורה מהרובה שלי...ש-ל-י-!!! =] רצים לקחת את המטרות...אויש,לא הייתי אפילו קרובה! =/
יוצאים מהטווח,חולקים חוויות.מצפה בקוצר רוח לטירונות,לעבור את זה שוב! =]
חוזרים לבסיס.עוד מעט שעת ט"ש.יאיאייאיי! =]]
הו,הנה המ"מ! בואו נעשה לה הקשב חולף!-"5 שניות לקבלת המ"פ...5,4,3,2,1-לקבלת המ"פ צוות -13- הימתח להקשב.2,3 הקשב.2,3 הקשב!!!".
צחוקים אחרי המקלחת [גאדדד! האמריקאיות והצרפתיות האלה חייבות להפסיק ללכת בעירום מלא!!! ולגלחחח דחוףףף!!! =/],כל הבנות בחוץ צוחקות,שרות,רוקדות,מספרות חוויות למורות שבאו לבקר אותנו.מחליטים על "לילה לבן!"-כמה נועז מצידנו...כמה בריחות מהמפקדות ואדרנלין מואץ,ומבינות שאין סיכוי שנמשיך ככה כל הלילה.חזורות לישון...
27.3.08
אני לא מאמינה שעוד כמה שעות חוזרים הביתה =[
מעניין אם המפקדת תישבור איתנו דיסטנס...אחת מהצוות שאלה אותה על זה והיא ענתה בקרירות "זה לא רלוונטי!".
וואו איזה "שיזוף חיילת" יש לי! [וי אדום בצוואר,פנים שרופות והרבה שפשפות כואבות =\]
עושים תחרות צוותית.אין,הצוות שלנו בדוק לוקח!!! =]
ריצות,אלונקות,שקי קמח,בטן סטטית ומכתב אהבה למליזה,המפקדת שלנו =]
יאללה,קצת לנקות ועוד מעט הולכים.
נוסעים לטקס סיום באתר הקבורה של דויד בן גוריון.
הו,תראו הנה השלט של השירותים! פה הבנות מעפולה דפקו לנו מכות רצח אחרי הסידרה בחנוכה =/ ~פחד ונוסטלגיה~
מסתכלת קצת על ההרים האימתניים מימין.עברנו את זה בסידרה-12 ק"מ עם אלונקות ולפעמים בריצה! אין,אני תותחית! =]
טקס ארוך ומייגע.גאדדד איזה חום! והמדים האלה כבר עשו לי כזאת שפשפת נוראית! =/
אוף,נמאס לי כבר מהעמידת "הקשב" הזאת.והעמידת "נוח" ממש אבל ממש לא נוחה! =/
תעודות הצטיינות,נאום בשמש קודחת,תמונה כיתתית עם המחנכת.יאללה חוזרי לבסיס.
המפקדת צועקת "א'!" ומתיישבת איתנו במעגל כולה מחייכת.זהווו,היא שברה דיסטנס =]]] קוראים לה מליזה,בת 19-עוד חודשיים וחצי 20,היא עשתה שנת שרות והיא בנח"ל כמו שכבר ניחשנו באחד הימים לפי הנעליים האדומות והצמה הנחלאית.
הצטלמנו איתה,כל הצוות,אבל אסור לחבק אותה.אוףףף =[
עולים על האוטובוס [איזה אוטובוס מפוארררר! פשששששששששש!].עצירה בבורגראנץ'-חבל שגנבו לי את הכסף =/ לא נורא, נוני קנתה לי סנדוויץ' =] [excuse me?-yeah!,would you buy me?-yeah]
נסיעה מצחיקה הביתה ["חוווופפפרתתת חופרתתתת חופרתתתת! =/","יוליה אל תדברי איתי,אני לא יכולה לדבר מרוב כאב!! =/"].
יאיאייאיאיאייייי אנחנו בביתתתת!!!! =]]]
אחחחחחחחחח שירותים,מקלחת,אווווכלללל =]
לסיכום,אחת החוויות הטובות ביותר בחיים שלי! =]]]]]]]]]
חזרו איתי הביתה: רצון עז יותר מתמיד להתגייס,ידע=כוח,אהבה וצחוקים,משמעת פנימית נוקשה יותר,תרמיל מאקדח שנורה על ידי+דף קליעה למטרה שחורר על ידי,חיוך כככככככזזזזזההההההה גדול! =]]]
4 ימים של כיף,קושי,משמעת,התגברות והתבגרות,ובעיקר הרבה הרבה הרבה רעל בעינייםםםם!!! P:
הקשב המפקדת:
החיילת לעתיד-יוליה רויטמן
פלוגה א'
מחלקה 2
צוות 13-"לביאות גיבורות לא מוותרות!"
שבוע גדנ"ע 24-27.3.08 בסיס שדה בוקר
תם הזמן-הקשב למפקדת!
=]
בבלוג זה
בכל הבלוגים
