12.3.2002 [email protected]   12:01    Re: Truce

לא חשבתי שאני אחזור אלייך. מצידי זה היה ניתוק טרמינאלי. אבל בסוף החלטתי לכתוב לך משהו. חצי בשבילי וחצי בשבילך. ואני לא אומרת שזו תחילתה של התכתבות מחודשת, הכי סביר שזה רק סיום כמו שסיום צריך להיות, ואולי זה בכלל סיום מיותר שלא היה צריך להיכתב. אבל אני, בייחוד אחרי ההסתרות שעברתי, בעד לחשוף את כל הקלפים.

אז זה הולך ככה. קודם כל נועם (דני) שלך הוא כנראה נועם (אלי) שלי. היה שלי, זאת אומרת. לא הגיוני שיש בעולם שני חברים ישנים-חדשים העונים לשם נועם, שנסעו לסוף שבוע בעין עבדת באותו זמן ושניהם אבות לילדים בגילאים דומים, שהתגרשו מהאישה החוקית שלהם כדי להיות ביחד עם המאהבת שלהם. אז נראה לי שהכל כבר ברור. תומר ואביתר הם רותם ועומר (אני מניחה שהשמות מוכרים לך), אני באמת אלינור ואת באמת ענבל. מצחיק איך ששמות מתחלפים על הנייר ופתאום מקבלים חיים מחודשים. עכשיו עברת אצלי גלגול ויזואלי נוסף, לא עוד האמורפית לשעבר שהפכה לבעלת פרופיל מצודד, אלא בעלת הפרופיל הדמיוני שהפכה בבת אחת לפנים מטושטשות שעל תמונות מהוהות, שנזרקו כבר פעמיים לפח ובכל זאת הוחזרו לתחתית המגירה במטבח, מי יודע למה. לפני כמה דקות פתחתי את המגירה, הבטתי בעין הנוצצת שלך באחת התמונות, אותה עין שהתרגלתי לשנוא, ומה את חושבת? שהרגשתי לגביה אחרת? איך אפשר בכלל?

אבל לא החלטתי לכתוב לך מייל אחרון כדי לגרום לך להרגיש רע או כדי לכעוס עליך בפניך, ממש לא, רציתי רק לספר לך שני דברים שאולי את לא יודעת. קודם כל, בטח כבר הבנת לבד, נועם ואני לא נפרדנו מסיבות שלא קשורות בך, ההיפך. הקשר בינינו לא היה בעייתי לפני שהוא בגד בי איתך, לפחות לא ברמה כזו שהיתה גורמת לו לרצות לעזוב, והפרידה שלנו כן היתה תוצאה ישירה של הקשר שלו איתך. את זה אני הרי יודעת בוודאות, כי זה לא הוא שעזב אותי, אלא אני שסילקתי אותו. בגללך, בגלל הקשר שלו איתך, ורק בגלל זה. אז אני מצטערת אם הוא מכר לך סיפור אחר, אבל תאמיני לי שזו האמת לאמיתה. הרי סיפרתי לך אותה עוד לפני שבכלל ידעתי מי את.

ועוד משהו. צלצלתי היום בבוקר לבלש. סיפרתי לך כבר שהיה לו עוד מידע ושלא ביקשתי ממנו לפרט אותו כי לא הייתי מסוגלת לשמוע יותר. אז הפעם הוא סיפר לי הכל. הכל כתוב אצלו בתיק, הוא פשוט הקריא לי מהכתב. עוד כשהבטתי בתמונות בפעם הראשונה היה לי נדמה שבחלק קטן מהן הדמות שלך, של האישה שאיתו, נראית שונה. שונה מדי. זה היה בולט למרות הטשטוש, משהו במבנה של הדמות היה אחר, הגוף היה שמן יותר או נמוך יותר, והראש נראה יותר מוארך יחסית ליתר הגוף. גם הבלש לא היה בטוח במאה אחוז, אבל הוא ידע לספר לי שבזמן המעקב גם הוא חשד שמדובר באישה נוספת, ושבאותה פעם (הוא חושב שהוא נתקל בה רק פעם אחת) באמת המפגש היה במקום אחר ולא בדירה הרגילה שבה הייתם נפגשים. ביררתי איתו היום את הכתובות, וכל שאר המפגשים היו איפה שאתם גרים היום, כנראה הדירה שלך עוד מאז, אבל רשמתי לעצמי גם את הכתובת האחרת. אז אני מצטערת שוב פעם, אבל יש סיכוי לא רע שנועם היה (למה רק היה? הוא עדיין, זה לא תואר שנעלם כל כך מהר) בוגד סדרתי, וכנראה שהוא עשה את זה גם בזמן הוא היה איתך (אני רק לא יודעת אם הוא בגד בך איתה או ההיפך).

בקיצור, רק רציתי ליידע אותך על כל הפרטים האלה. נראה לי שגם לך מגיע לדעת את האמת על מי שאני חייתי איתו בעבר והיום את נמצאת איתו. אני לא מתכוונת לפתח את זה ליותר מדיווח כללי, לא מעוניינת בחילופי האשמות איתך וגם לא בדו-שיח. האמת, שעכשיו קצת מצחיקה ההתלבטות שלי ממקודם, אם להמשיך או לא קשר עם מי שנמצאת "בצד השני של המתרס", בגלל שעכשיו את נמצאת בצד השני של המתרס האישי שלי, וזה כבר מוגזם בשבילי. מעדיפה להתרחק מהמקום הזה ולא לחטט בו, בטח שלא איתך.

אז זהו יקירתי. נראה לי שפה נפרדות דרכינו. אני מסוגלת לחשוב עליך בתור בן אדם חם ופתוח, וגם נחמד, כמו שהצטיירת לי פה במיילים. מסוגלת, אבל לא ממש רוצה. מעדיפה לחשוב עליך בתור "ההיא". ככה כבר התרגלתי, ולא בטוחה שיהיה בריא בשבילי לשנות את זה. אני מבינה שאתם לוקחים את הילדים בסוף השבוע לספארי, אז תעשו חיים.  

ורק עוד דבר אחד. אני מקווה שלא תחשבי שהמצאתי את הדברים שאמרתי על נועם. הכל אמת. וגם לא כתבתי את זה מתוך רשעות, חס וחלילה, אני לא רוצה להפריד ביניכם או לסכסך ביניכם, וגם לא מחפשת נקמה, רק להתרחק, זה הכל. כתבתי את זה בגלל שאני הייתי במקום ההוא, המקום של מי שמסתירים ממנו, שמוכרים לו סיפורים, ובתור אחת שכזו נדרתי שלא לשתף פעולה יותר עם שקרים וחצאי אמיתות, ולגלות את כל האמת למי שנמצא במצב בו אני הייתי לא מזמן.

ביי, אלינור.  

14.3.2002 [email protected]   01:35    Bewildering

אני לא יודעת מה להגיד.

מאתמול בצהריים אני לא יודעת מה להגיד.

לא רק לך, ולא רק לנועם, אלא אפילו לעצמי.

קודם כל, אני מצטערת שזו אני. זאת אומרת, אני מצטערת שאני זו שהפרדתי בינך לבין נועם. אני יודעת שהצער והחרטה שלי לא עוזרים לך, ושאת בטח לא רוצה אפילו לקרוא כאלה דברים (את מעדיפה לשנוא אותי - באמת שאני מבינה את זה), אבל הייתי חייבת להגיד את זה, כנראה יותר בשבילי מאשר בשבילך.

דבר שני, אני ממש לא רוצה להאמין למה שכתבת על נועם, אבל כנראה שזו האמת. לא מאמינה שאת תשקרי לי, בגלל האינטימיות שנוצרה בינינו לפני שהכל קרס לנו מול הפנים. אולי אני מוכיחה בזה תמימות מתמשכת, אבל זו הרגשה שדוגרת אצלי בבטן כבר כמה זמן לגביך. מאז שקראתי את המייל שלך כמעט ולא ישנתי, ולרגע אחד לא הפסקתי לחשוב על זה, אפילו בחלום הכל חזר אלי, ואני לא יודעת איך לאכול את זה, מה לעשות עכשיו. לדבר איתו על זה או לא. גם על השקר שלו לגבי הפרידה ממך וגם על זה שכנראה הוא בגד גם בי. אבל אני לא מבקשת ממך עצה, אני הבנתי שאת מחפשת התרחקות ובאמת זה לא יהיה פייר להפיל עלייך את הבעיות שלי, באותו זמן שאני (הייתי) לב הבעיות שלך.

טוב, האמת שאני מבולבלת כרגע ולא יודעת מה בדיוק רציתי להגיד לך. כנראה שהרבה, אבל באותה מידה זה בטח יהיה לא נכון לבכות לך על הכתף. אז בינתיים (איך בינתיים? הרי אמרת שלא תרצי להתכתב איתי יותר) רק שתדעי שאני מודה לך על מה שגילית לי ושלדעתי עשית מעשה נכון. אני כבר אפתור את הבעיות שלי בעצמי, לא מתכוונת להעיק עליך יותר.

אולי נתראה באחד ממעברי הילדים, לכי תדעי, בטח נתחמק ממגע עיניים, אבל אני מכירה את עצמי, אני אמות מסקרנות וברגע של אי התאפקות אני אציץ לעברך. אני עדיין מרגישה משהו נורא קרוב אליך, אפילו אחרי התגליות הנוראיות האחרונות, לא יודעת למה וממה זה נובע, אבל זה קיים. מצידי, אני הייתי רוצה להיפגש איתך ביחידות, בעולם האמיתי הפעם, פנים מול פנים, אבל אני יודעת שלא תסכימי אז אני אפילו לא מבקשת. אז למקרה שלא יצא לנו לדבר בעתיד הקרוב, או הרחוק, רק שתדעי שאני אחשוב עליך.

ביי, ענבל.