22.3.2002 [email protected]   22:20    Re: Fraud

אין לי מושג על מה את מדברת. כל מילה שאמרתי לך פה היתה נכונה. ואני לא מבינה איך את חושבת שרקמתי פה איזו מזימה אחרי שהמפגש הראשוני בינינו היה מקרי בכלל.

אני מבינה שנועם הסית אותך נגדי, ואני מניחה שקל לך יותר להאמין לו ולא לי, חבל. אני לא מתכוונת לנסות ולהוכיח לך כלום, את שלי עשיתי. את רשאית לבחור את האמת שנוחה לך, רק אל תפילי את התיק עלי.

ביי, אלינור.

23.3.2002 [email protected]   08:31    Fraud

הניסיון הפתטי שלך לגלגל את האשמה בחזרה אל נועם לא שווה התייחסות, אבל רק כדי להבהיר לך שאני יודעת הכל, אני אספר לך עוד כמה דברים שגיליתי והעדפתי לא להגיד אותם קודם כדי לא להלבין את הפנים שלך יותר ממה שצריך. אבל את ביקשת את זה, אז הנה, בבקשה.

קודם כל, רק כדי להבהיר את הנקודה, תיקחי כמובן מאליו שלא הייתי פונה אליך בהאשמה כל כך קשה בלי שהייתי בטוחה שאני יודעת את האמת. את הלקח שלי, שלא להאמין לאחרים, כבר למדתי. ממך. אני לא הייתי מסתמכת על הדברים של נועם לבד, בלי לבדוק איפה באמת נמצאת האמת.

ועכשיו לעיקר. בסוף השבוע האחרון רותם ועומר היו אצלנו. את יודעת כמה עומר אוהב לשחק במחשב, אז תמיד איך שהוא בא אני נכנסת איתו לחדר שבו נמצא המחשב, מחברת את המחשב לאינטרנט ונותנת לו לשחק באתרים שיש בהם משחקים אינטראקטיביים, בזמן שנועם ואני משחקים בסלון עם רותם. והנה שלשום במקרה נכנסתי לראות מה שלום עומר ולהביא לו משהו לאכול. באותם ימים נועם ואני כמעט לא דברנו בגללך, וממש היינו על סף פירוד, אבל מול הילדים שמרנו על מראית עין של עסקים כרגיל. בכל מקרה, אני נכנסת ורואה אותו בוהה במייל שלי, שנפתח אוטומטית ברגע שמעלים את המחשב. בהתחלה לא ייחסתי לזה שום חשיבות, ילדים הרי אוהבים לחטט, אבל בכל זאת משהו הציק לי, אז החלטתי לחקור אותו קצת. ומה את חושבת שגיליתי אחרי סדרת שאלות לא מאומצת? שמישהי מאוד מסוימת ששתינו מכירות הנחתה את עומר, כמה שבועות לפני כן, לברר באיזה מייל אני משתמשת ולמסור לה את הכתובת.

אז אני שואלת אותך, אם הפגישה בינינו היתה מקרית, איך זה ייתכן ש"במקרה" גילית את הדוא"ל שלי במרמה כמה ימים קודם לכן? ואם שיקרת לי בעניין הזה, למה אני אמורה לחשוב שדיברת אמת ביחס לשאר הדברים?! איך קראת לזה את בעצמך? מזימה? זה בדיוק מה שזה היה. מזימה שטנית של אישה שלא מתביישת לנצל את הילדים שלה כדי לפגוע באבא שלהם.

אני מבקשת ממך, אל תעני לי. אל תבזי את עצמך יותר.

שלום ולא להתראות. 

24.2.2003 [email protected]   01:12    Hi

היי, נעמי.

אני חייבת לכתוב לך משהו, אבל את לא חייבת לענות לי בכלל. אני יודעת שאנחנו כמעט לא מכירות, והיו לי כבר שיחות במיילים עם אנשים, שהתארכו על פני כמה חודשים, ואפילו אז לא העזתי לספר להם סודות שאני שומרת בפנים. אבל איתך, במעט השיחות שהיו לנו כאן, הרגשתי משהו אצלך, מין תחושת הזדהות כזאת, אז הנה אני הולכת להתפשט בפנייך בלי הכנות מוקדמות. את לא צריכה להגיב, אני אשפוך את הלב בפניך ויהיה לי יותר קל, ואת, את תקראי או שלא, איך שיתחשק לך, ולא תהיי מסובכת בשום קשר מחייב. את פה על תקן המאזין הוירטואלי, כזה שנמצא ברוחו יותר מבגופו.

האמת, אני עדיין לא יודעת איך בדיוק לספר את הדברים. זה סיפור על פרידה כואבת, ועל כל מה שמסביבה, זה מה שזה. אולי הכי טוב שתכתבי לי אם את מעוניינת לשמוע את הסיפור שלי בכלל, ורק אם כן אז אני אספר אותו. לא בא לי להיות בתפקיד הזקנה הטרחנית שממהרת לספר לכל אחד איך בעלה הלך למלחמה ולא חזר.

ביי, איילה.