לפני כמה ימים קיבלתי מייל ובו מקבץ של פסקי הלכה ושאר קביעות תימהוניות מבית היוצר הדתי-חרדי. האמת, מתוך היכרותי את התרבות הסמי-הזויה ואת הקשיים המודרניים שבהם היא מצויה, לא ממש הופתעתי, ואני די בטוח שנתקלתי בעבר בעוד לא מעט קביעות רבות וטובות וביזאריות ביותר מאותו בית מדרש בדיוק.

כשירות לכם הקוראים, החלטתי לסווג את הקביעות לקבוצות, ולהביא בפניכם מספר פוסטים, כאשר בכל פוסט תוצג קבוצה אחרת, לשיפוטכם האישי. אם זה לא היה כה עצוב, זה היה ממש משעשע.

והיום, מספר קביעות (הגיוניות!) הנוגעות לנשים.

אז ככה, זה ידוע שנשים לא אמורות לעלות בדלת הקדמית של האוטובוס, אלא רק באחורית (כהלכה), על מנת שחו"ח הן לא תעבורנה בין הגברים, שמעצם טיבם מתרכזים בחלקו הקדמי של האוטובוס (פראיירים).

אבל למען השם, למה אסור לנשים לקעקע לב קטן על הזרוע? אה נו, זה ידוע שמי שיש לה לב קטן על הזרוע היא פרוצה, בעוד שגבר עם לב קטן על הזרוע הוא שרמנטי ללא תקנה. לפחות יש היגיון בשיגעון.

אבל למה רק להתלונן? הנה קביעה איכותית לפיה לנשים אסור להתפלל בשעת עבודות הבית, ומכיוון שעבודות הבית הן צורך עליון ומתמשך, אזי נמצא סופסוף הכשר לנשים שלא להתפלל כלל (אם כי אני לא בטוח איזו משתי האופציות עדיפה).

ואם כבר, אז כבר. רציתן לא להתפלל? בבקשה, אבל באותה הזדמנות תימנעו גם מהצבעה לכנסת. במילא אתן עסוקות בניקיונות כל הזמן, אז בטח לא הייתן הולכות לקלפי בכל מקרה. ומה עם הזכות הבסיסית לביטוי עצמי אתן שואלות? די כבר עם דברי הכפירה האלה, טפו טפו טפו.

ועכשיו נגיע לעיקר. אישה צריכה לדעת את מקומה. כך למשל, עליה להבין שחייה פחותים בערכם מחייו של גבר, ועליה לקבל זאת בהכנעה ולמות עם חיוך נסוך על פניה. הגבר שלה ניצל, הרי זה באמת מה שחשוב.

ואם הזכרנו כבר את מעמדה של האישה במותה, איך נגדיר הגדרה קצרה וקולעת את מעמדה בחייה? אין קל מזה, חכמינו כבר עשו את העבודה בשבילנו. אישה משולה לאתון. מייק סנס, איזנט איט?