פרק רביעי בסאגה המתמשכת אודות עוללות העולם החרדי, והפעם על ענייני קדושה. בפרק הבא נעסוק, מן הסתם, בענייני טומאה.

שמירת השבת קדושה מכל, זה ידוע לכולם. אבל מצד שני, גם זכינו להיתקל בלא מעט פטנטים לעקיפת איסורים שאין הציבור יכול לעמוד בהם בקשר עם השבת, כמו שעונים מיוחדים שמפעילים ומכבים באופן אוטומאטי תאורה, מזגנים, תנורים ומה לא. גם בכתבה שלמטה ניתנים כמה פטנטים כאלה, מה שמעורר את השאלה האקוטית, למה דווקא עם מטריה אסור ללכת בשבת, אפילו אם פתחו את המטריה לפני כניסת השבת?

אבל נחמד לשמוע שישנם כמה איסורים עתיקים שעדיין נשמרים בקפדנות. כמו למשל, לא להרוג כינים בשבת. ג'וקים, אגב זה בסדר, מהריגת ג'וקים הכיפה לא יכולה להישמט חלילה וחס.

אבל לא רק השבת קדושה. מסתבר שגם מכשירים אלקטרוניים מקודשים. פאלם פיילוט שנפל על הרצפה, חייבים לנשקו כאילו היה ספר תורה. נו מילא, העיקר שהם לא עושים הקפות בסוכות מסביב לסלון, עם המקרר על הכתפיים.

והכותל המערבי, עוד סמל קדושה עילאי, לא כן? ובכן, מסתבר שהדברים לא פשוטים כל כך. מצד אחד הרב עובדיה יוסף טוען שהר הבית הוא כה  קדוש  עד  כדי  כך  שאסור להטמין בכותל פתקים ואפילו לא להתקרב אליו (fine by me), אבל מצד שני הרב אברהם אבידן טוען שקדושתו של הכותל, ששבה אליו עם שחרור ירושלים, ניטלה ממנו בשנית עם חתימת הסכמי אוסלו. אבל הרב אבידן, מה עם עליית שרון להר הבית בשנת 2000, והאינתיפאדה שפרצה אחרי זה, ומבצע חומת מגן, והחיסולים הממוקדים, כל אלה לא השיבו לכותל את קדושתו בחזרה? הרי ערפאת מת, למען השם, ועוד קבור במוקטעה, לא הגיע הזמן להחזיר עטרת כותל ליושנה?