כבר עברו ימים לא מעטים מאז פסטיבל כנס-הדמויות-הבדויות (הכנס המציאותי והכנס הבדוי כאחד), וסבסטיאן כבר מזמן לא התייחס לסוגיה הזו באופן ישיר, ככה שאני סבור שכבר אפשר להידרש לעולם הדמויות הבדויות מבלי להיחשב לרוכב על גל כלשהו.

מאז ומעולם (בזמן ווירטואלי) התעניינתי ביחס בלוג-בורא-בלוג, היחס בין הכותב (הבלוג-בורא) לבין הבלוג שלו (העולם הברוא) וברואי בלוגו (זמניים כקבועים). בעיניי זה גם אחד המפתחות העיקריים להבנת השוני בין הכותב כדמות בדויה (דמות "וירטואלית") לבין הכותב כדמות בעולם החיצון (דמות "מציאותית"), אבל זה כבר נושא נכבד שראוי לפוסט נפרד (אבל ברשותכם הבהרה שאני לא מסוגל להימלט ממנה: כשאני מדבר על דמות בדויה אני מתכוון למספר סיפורים בדוי, לאו דווקא לסיפור בדוי. מספר בדוי יכול לכתוב גם סיפור מציאותי, במשקפיו הווירטואליות).

בלוג-בורא הוא סוג של אלוהים בזעיר-אנפין. הדמיון בין השניים הוא לא קטן, אבל כאלה גם ההבדלים ביניהם. למשל, שלא כמו בעולם החיצון, שם האלוהים האמיתיים שולט בעולמו ובברואיו בדרך עקיפה, באמצעות נביאים ומדיומים במקרה טוב, אך לרוב באמצעות פעולות שלא ידועות ובטח שלא נהירות לציבור ברואיו, בעולם הבלוגים קיים פוטנציאל לעימות ישיר, ולעיתים גם לאינטראקציה של ממש, בין הבלוג-בורא לבין בלוגו וברואיו. ואני לא שוכח, כמובן, גם את הימצאותם של אלוהים-שכנים בסביבה (בלוגרים מהשכונה ומגיבים אחרים), דבר שלמיטב ידיעתי לא קיים אצל האלוהים האמיתיים, ולבטח משפיע על דרכיי התנהלותם (הם לא חשופים לביקורת, למשל).

כל בלוג-בורא בורא בלוג כרצונו. הבלוג וברואיו נבראים בצלמו ובדמותו של הבלוג-בורא, ממש כמו שאנחנו נבראנו בצלמם ובדמותם של האלוהים האמיתיים, אבל כמו בעולם החיצון, הברואים לא ממש דומים בתכונותיהם לבוראם, יש להם זהות וחיים משל עצמם, ומכאן גם הפוטנציאל לדו-שיח או עימות בין הבלוג-בורא לבין ברואיו. ואכן, נתקלתי לא אחת במקרים בהם הבלוג-בורא מדבר עם ברואיו, מתווכח איתם, ואפילו מאיים עליהם ומנסה לכוון את התנהגותם, כשזו לא רצויה בעיניו.

לא מדובר אצלי בתובנה חדשה, אלא בתחושה בסיסית שמלווה אותי עוד מתחילת הדרך, עוד מהתקופה שלא ממש היה לי מושג מה זה בכלל בלוג, ולא נחשפתי לקיומם של ברואי בלוג שאינם שלי. הנה, למשל, חלקים (מקוצצים קמעא) מפוסט שכתבתי במהלך החודש השני לקיומו של הבלוג הזה, וכבר בדוגמא מוקדמת זו אפשר להבחין בעימות בין הבלוג-בורא לבין ברואיו, על רקע מחלוקת ביניהם על תדירות פרסום הפוסטים: 

פשוט הייתי עסוק. נגרסתי לי במטחנת הבשר הכלל משרדית שמקיפה אותי... עכשיו אני לא יותר מדמות מטריקסית טיפוסית שמחולקת לה להרבה בלוגבוראים קטנים.

"עסוק מדי מכדי לכתוב עלינו?!" (כך יצירי ויצורי הבלוג ספק שואלים ספק מתריסים לעברי)

"וכי למה תלינו? חזרתי-חזרנו לא רק מחודשים-מאוששים אלא גם חצויים-מחוזקים יותר מתמיד. והכל בזכות ניתוצנו העצמי במגרסה הססגונית שבמרתף המשרד. זללנית עובדי-משרד שכמוה"

"ומה זה אומר בדיוק? שמעכשיו תדבר כל הזמן ברבים ובצמדי מילים? נפוליאונים קטנים לא חסרים פה בישראבלוג."

"אוקי, הרמז נקלט. תגידו, יש לכם פלסטר כל-גופי בשבילי? קשה לאחות באופן טבעי מה שנקטם ביד רמה ונחושה כל כך."

"פלסטר לא ימלא את התפקיד. וגם קשה לנשום כשעטופים מכף רגל ועד ראש. אתה לא נראה כמו מי שזקוק לקונדום אנושי. אתה רק צריך לכתוב פה מילה ושם הברה ותתאושש לבד."

"אני יודע. זה כבר קורה מעצמו כנראה. ואיך הגעתם בכלל לקונוטציה המינית הזאתי? מה לי ולזה. בלוגבורא ראוי אמור בכלל  להיות א-מיני, מין אנדרוגינוס שכזה. אבל זה כבר נושא לפוסט בפני עצמו."

"ברוכים השבים בלוג בורא."

"ברוכים הנמצאים." [פאוזה] "אה, ורק תזכרו. מהיום, אם תתנהגו לא יפה תהיו מועמדים לגריסה."

(אף פעם לא האמנתי בשיטת ההפחדה, אבל הגיעו אלי שמועות על מרד עתידי אפשרי, והקטע הזה שהם התחילו לדבר על סקס פתאום, גרם לי להגיב בצורה קיצונית משום מה)

והנה עוד דוגמא, הפעם חלקים מפוסט מוקדם עוד יותר, שכתבתי במהלך החודש הראשון לקיומו של הבלוג הזה, פוסט מתקופת החיתולים שבה לא ניתן היה להאשימני בהתבוננות פנימה אל עולם הבלוגים ותופעותיו, אשר ניכרים בו - ללא כל יד מכוונת - הן אינטראקציה בין הבלוג-בורא לבין ברואיו והן אבחנה בין הבלוג-בורא לבין האלוהים האמיתיים: 

אז גם אני, בתור האלוהים הקטנים של הבלוג הזה,

(נעים להכיר: בלוג - אלוהים, אלוהים - בלוג)

נפלתי במלכודת הכוחניות ההגבלתית.

(הם לחצו ידיים או שהיה נדמה לי? לדעתי דווקא לא יזיק קצת דיסטנט בין הבלוגבוראים ליצירי כפיהם)

אבל אני אלוהים נדיבים, או ככה אני לפחות רוצה לחשוב. הרי לא ייתכן שרק בגלל שכתבתי פוסט חדש, זה שנדחק לו אחורה יגיע לקיצו. ואם חלפו להן רק שעתיים קצרות? (אופטימי, אה?). אני לא יכול להרשות לעצמי להיות כזה נוקשה עם יצירי. יום אחד זה עוד עלול להתנקם בי בחזרה.

(אלוהים אמיתיים לבלוגבורא: היום תקבל יחס דומה לזה שנתת לברואיך.

בלוגבורא לאלוהים אמיתיים: אני לא חושב שמגיע לי יחס כזה.

אלוהים אמיתיים: חבל שלא חשבת על כל ההשלכות מראש.

בלוגבורא: לא יכול להיות שאין דרך לכפר על זה. בשביל מה המציאו את הכפתור של העריכה אם לא בשביל זה?

אלוהים אמיתיים: לאלוהים אמיתיים אין זמן להתעכב על כל פסיק. בשביל זה המציאו את הבלוגבוראים.)

בפוסט האחרון מתגלה הבדל מהותי נוסף בין שני הבוראים. לשניהם יש מחויבות ביחס לעולם שהם בראו, אבל האלוהים האמיתיים לא מעורב בכל תו ותו שקיים בעולמו הברוא אלא מסתפק בהשגחה עליונה, ואילו הבלוג-בורא נאלץ, לפחות עד שלב מסוים, להניע את בלוגו קדימה ולהחיות את ברואיו, אחרת הם יצטמקו לכדי "מי שהיו" ויגוועו יחד עם הבלוג עצמו (מעניין אם האלוהים האמיתיים נאלץ לנהוג כך גם הוא, עד שעולמנו התפתח לכדי מה שהוא היום).

וכאן הגעתי לעניין שרציתי לדבר עליו היום. כאשר ברואי הבלוג ילמדו להסתדר בלעדיי, ללא עזרת הבלוג-בורא שלהם, הבלוג יקבל צביון של עולם חיצון, עצמאי ולכאורה אף בלתי תלוי, עולם שלא זקוק לעזרה מלמעלה כדי להתקיים (בעתיד הקרוב), אך נעזר בה כדי להמשיך לשרוד (גם בעתיד הרחוק). הבעיה היא, שלא נתקלתי בהרבה בלוגים עצמאיים, שלא זקוקים לסיוע הדוק ומתמשך של הבלוג-בורא שלהם.  

האמת שנתקלתי רק בבלוג אחד שכזה. הבלוג-בורא של אותו בלוג, שמסיבות מובנות אני לא יכול לחשוף את זהותו באופן פומבי, שכלל את בלוגו ואת ברואיו לדרגת יכולת-קיום-עצמית, ואלו קיימו שיגרת חיים משל עצמם וגילו עצמאות כה מפותחת, עד כדי כך שחלק מהדמויות הברואות באותו בלוג החלו לברוא בעצמן, כל אחת, עולם בדוי-בדוי משלה. ואני חוויתי את התהליך הזה על בשרי, כאשר התפתחתי מדמות בדויה בבלוג של מישהו אחר, לבלוג-בורא בדוי שהקים בכוחות עצמו בלוג משלו, הבלוג הזה, בתקווה שברואיו ימשיכו את השושלת הבלוגיסטית הזו, בשרשור, עד אין קץ.