מדיניות ההרעבה נדמתה בתחילה כנושאת פרי. כמודל לחיקוי נלקחה תקופת הצנע מהשנים הראשונות של מדינת ישראל, והציבור הצטווה לקנות מזון רק בעזרת קופונים מיוחדים שחולקו במשורה. ההיגיון היה פשוט. אנשים רעבים נוטים להתעסק בַעיקר (איתור שאריות מזון) ולא בטפל (מצב כלכלי, סוציאלי או בטחוני רעוע), וכך מובטח שקט תעשייתי לעתיד הקרוב. בינתיים גם נאגרו כתוצאה מכך כמויות מזון לא מועטות במחסני המדינה, ואותן החלו כבר למכור למדינות שכנות, ובעזרת הכסף מומן מסע פרסום תדמיתי למפלגה השלטת.

אך הציבור לא נראה סובל דיו. האנשים נראו חטובים יותר ובמידה מסוימת גם מאושרים יותר. לכן החליטו חברי המפלגה השלטת על פתיחת קמפיין הצמאה. הציבור נקרא שלא לשתות מים בשעות הלילה ובין השעות שתיים עד ארבע אחר הצהריים, ומקלחות הותרו רק בימי השבוע האי-זוגיים. בריכות נסגרו. ברזים נעקרו. הוקמה משטרת מים, וכרכביה שימשו מיכליות גדולות שהוחרמו במיוחד למטרה זו, ואלו היו מסתובבות ברחובות ומחרימות מאגרי מים ניידים כגון מימיות ובקבוקים, שתכולתם היתה נשפכת אל תוך בטנן העצומה של המכליות, ומשם מיוצאת לחו"ל. גם כאן ההיגיון היה דומה. אדם צמא ומלוכלך לא אמור להתלונן על משבר בתיירות, מיתון או אינפלציה, ואפילו לא על גזירות צנע.

אלא שהציבור הסב את הרגלי השתייה שלו ממים לפחיות של דייאט-קולה שהוברחו מהמדינה השכנה ולאלכוהול שנמכר בכמויות אדירות בשוק השחור, וכתחליף לרחצה נמכרו תחליבים שונים שנתגלו כלהיט היסטרי, ונפתחו מרכזי ספא שבהם ניתן היה לרחוץ באמבטיות חלב ויוגורט. העם נראה שבע רצון באופן יחסי, והסכנה למעורבות פוליטית שעלולה להביא להפיכת השלטון לא שכחה ובמידה מסוימת אף עלתה, נוכח הטלת הגזירות האחרונות. לאור זאת הוחלט במפלגה השלטת לנקוט בצעדים נוספים אשר יסייעו למנוע כל אפשרות של גילויי התנגדות או מרד. הרעיון הבסיסי היה לרכז את הציבור על גבי רף חיים זהה, אבל בניגוד לשיטה הסוציאליסטית שחתרה לממוצע גבוה ככל הניתן, הכוונה היתה להוריד את הרף אל הנמוך ביותר האפשרי. עוני לכל. מסיבות מובנות מעמד עני נראה למפלגה השלטת קל יותר לשליטה ולתמרון. לשם כך הוצאה תקנה שציוותה על כולם להימנע מהתעשרות מכוונת וקוצצו משכורותיהם של כל השכירים בשמונים אחוזים. בימים גשומים במיוחד היו נעצרים גם מוכרי מטריות באשמה של יזמות יתרה.

מפלגת השלטון חששה כי צעדיה יעוררו התקוממויות מקומיות, במיוחד נוכח הגזירות החדשות שנראו לחלק מחברי המפלגה כמוגזמות במקצת, ולכן הקימה צבא מאולתר בשם הרפורמה, אך הציבור המשיך בשלו, שותק ותר אחר מזון ומים, וחוזר חלילה, עם פחות כסף בארנק אך יותר דבקות במטרה. אלא שהצבא, אשר יותר משהוא רגיל לצעוד על קיבתו, הוא מורגל שלא לשקוט על שמריו, דרש פעילות יזומה. לכן הוצא צו המאפשר לצבא לנקוט בפעולות מנע לשם הרתעה באזורים מרובי סיכון, ובמילים פשוטות, ניתנה לצבא יד חופשית לפעול כראות עיניו ברחבי המדינה כולה, לשם ובשם השלטת הסדר.

החיים בערים הגדולות הפכו קשים. הצבא שלט ברחובות ביום, הפשע שלט בהם בלילה, והעוני שלט בכל, בכל שעות היממה. אנשים החלו מהגרים מהעיר אל הכפר, נוטשים את בתיהם ואת עבודתם הבלתי רווחית, ומתיישבים באזורים הכפריים המרוחקים מעין רואה ומידיו של הצבא. באזורים הכפריים החלו לקום משקים אוטרקיים רבים, אשר סיפקו לעצמם מזון ומשאבים אחרים, ללא היזקקות למוסדות השלטון או לכל גורם אחר. עד מהרה הסתבר כי למעלה ממחצית מתושבי המדינה עברו לאזורים המיוערים והבלתי נגישים שלה, שם הם בילו את הבקרים בעבודה לסיפוק צרכיהם, ומהצהריים הם התפנו לעסוק בתחביבים שונים ולהשתזף להנאתם. מכוניות שחלפו בדרכים הכפריות המרוחקות היו נתקלות בקבוצות גדולות של בני אדם אשר נדמו לנופשים שעזבו את המולת העיר לטובת חופשה שקטה בספר, אלא שהיה מדובר בחופשה ממושכת וללא מועד סיום.

כתוצאה מגאותה של האוטרקיות הפסיק הציבור לחשוש מאי היכולת להשיג מצרכים חיוניים, וכך, רחוק מזרועות הצבא והשלטון, יכלו האנשים לשוב ולהתפנות לדאוג גם לגורלה של המדינה. למפלגה השלטת הגיעו שמועות על התארגנות של מחתרות גרילה באזורי הספר ועל הברחת נשק ממדינות שכנות, ואף כי שמועות אלה לא היו מבוססות, החליטה מפלגת השלטון לנקוט בצעדי מנע חריפים. לאחר מספר שבועות קבע צוות יועצים זרים שמונה לשם כך, כי הדרך הטובה ביותר לשפוף את קומת העם באופן בלתי הפיך תהיה לחסל את הגידולים החקלאיים עליהם מתקיים הציבור. הצוות המליץ על הצללה של כל המדינה, פעולה שתפגע בחקלאות ובו בזמן תמנע מכל המתבטלים להשתזף לאור השמש. לשם כך בוצעה התפרצות מלאכותית של הר געש שהפיקה ענני עשן מתאבכים, אשר היו אמורים להחשיך את שמי המדינה למשך למעלה מחודש ימים, תקופת המבחן שהוקצבה לתכנית המהפכנית.

בתחילה נדמה היה כי התכנית אכן הצליחה. האפלה אשר השתררה בכל רחבי המדינה פגעה קשות ביבולים והקדירה את מצב רוחם של האזרחים. לפיכך הוחלט להרחיב את גבולות הניסוי ולהחשיך לחלוטין את המדינה למשך חודשיים נוספים. אך במהלך הזמן סיגלו האנשים לעצמם אורח חיים נוקטורנלי, ולמדו להסתדר ללא אור יום. מומחים אלואטים ואינואיטים מאלסקה הוברחו בחשאי אל תוך המדינה וייעצו תמורת שכר לציבור כיצד לעבור תקופות חושך ממושכות. ירקות ופירות ממעבה יערות הגשם ובעלי חיים ליליים הפכו למצרכים מבוקשים, והאוכלוסייה למדה לקיים מפגשים בחשיכה. מסיבות מסביב למדורה הפכו ללהיט של ממש, ובהעדר אבחנה ממשית בין יום ללילה, חיי היומיום התארכו ללא הגבלה. ההסתגלות היתה כה מהירה ומרשימה, עד שתוך מספר שבועות נוצרו קומונות שהחלו לחיות במחילות תת קרקעיות, אשר נראה היה כי קיימים סיכויים טובים לכך שידי מפלגת השלטון לא תגענה אליהן, ולא תוכלנה להנחית גזירות חדשות על תושביהן.

המצב לא היה משביע רצון מבחינת המפלגה השלטת. בעקבות ההאפלה נאלצו חבריה לצאת את המדינה, על מנת שלא יהיו שרויים בחושך מתמיד, ולמעשה הפכו לגולים מרצון. אך חמור מכך, נראה היה שהציבור מפעיל שוב את יכולות הגמישות והסתגלתנות המרשימות שלו, ולומד לחיות עם המצב החדש, והפעם כשחלקו שרוי במעבה האדמה, רחוק מהישג ידו של הצבא. צוות היועצים הזרים היה אף הוא חסר עצה, וחברי המפלגה נאלצו לפטר את הצוות על מנת שיהיה ברור מי הוא האחראי למחדל החמור, ומינו תחתיו פאנל בין לאומי של מומחים, ביניהם אותם מומחים מאלסקה שערקו לצד השלטונות תמורת שכר גבוה בהרבה.

הפאנל הבין לאומי שקד על תוכניות אלטרנטיביות שונות, ולבסוף הציע מספר חלופות לחברי המפלגה. מרבית החלופות נדחו בשל סיבות תקציביות. הקופה הציבורית התדלדלה באופן ניכר בעקבות המדיניות החדשה שהונהגה על ידי המפלגה השלטת, אשר הביאה לצמצום סכומי גביית המיסים עד כמעט לאפס. לבסוף נותרה המפלגה השלטת עם תכנית פעולה אחת ויחידה. הברירה היתה להסכין עם המצב הקיים, דבר שמשמעותו היה מפלה ציבורית למפלגה השלטת (וקרוב לוודאי הדחתה מהשלטון) וכן מפלה אישית לכל אחד מהעומדים בראשה (וקרוב לוודאי שגם הדחת ראשם), או לנקוט באמצעי האחרון שעמד לרשות המפלגה השלטת - מלחמת חורמה באזרחי המדינה. וכך, ברוב של עשרה נגד שניים (ושלושה נמנעים), הוחלט לפתוח חזית חדשה במאבק לשימור אופייה של המדינה כמדינה הנשלטת על ידי המפלגה השלטת - החזית הסופית.

וכך, ביום כהה אחד, התפרשו כוחות הצבא ברחבי המדינה, מצוידים באמצעים מיוחדים שהוכנו מראש, ובהישמע האות החלו לרסס בחומרים רעילים, ביולוגיים וכימיים, תחילה את המחילות בהם הסתתרו הגרעינים הקשים של המרד הצפוי, ולאחריהן גם את השטחים הפתוחים. לאחר ביצוע המשימה נסוגו הכוחות אל עבר עיר הבירה, בה הוכן מבעוד מועד מבנה מיוחד, תת קרקעי וסטרילי, בו היו אמורים להמתין מפלגת השלטון וצבאה עד יעבור זעמם של הנגיפים והרעלנים.

מספר שבועות לאחר מכן, כאשר החיישנים שהוצבו ברדיוס של מאתיים קילומטרים מעיר הבירה נתנו אינדיקציה שהסערה חלפה עברה לה, ניתן האות לצאת החוצה. כמה ממפקדי הצבא יצאו ראשונים, לבושים בחליפות ממוגנות, ולאחר בדיקת השטח הם פשטו את בגדיהם, ולאחריהם הגיחו ממעבה האדמה ראשי המפלגה ויתר האנשים שזכו למקלט, אשר מנו כולם יחד כמה מאות.

היה זה היום השמשי הראשון מזה זמן רב בו נתקלו עיניהם של רובם, מאז החלה ההחשכה המכוונת של המדינה, אשר בינתיים פגה גם השפעתה. האנשים מצמצו בעיניהם, מנסים להתרגל מחדש לאור החזק, בעודם צועדים לעבר אחד מבנייני הממשלה הנישאים, אשר על גגו נערך טקס חגיגי לציון הולדתה מחדש של המדינה המתוקנת. שם, יותר ממאה קומות מעל העיר, הם התפנו ליהנות לראשונה מאורו הבוהק של היום היפה שזרח עליהם, אוחזים בכוסות מלאות בשמפניה, נוצצות ומבעבעות ממש כמו האווירה שסביבם.

אט אט שכחה המהומה. הנוף הנרחב שנשקף מגג הבניין, יחד עם הכליאה הממושכת מתחת לפני האדמה, הזמינו כל אחד ואחת מהם להביט בדומייה סביב, אל מעבר למעקה, למטה וקדימה אל האופק. המראה היה דומם. שום יצור חי לא נראה זז, שום תנועה לא נצפתה. הצמחים שקמלו מהחשיכה ומהרעלים שספגו, לא נענו למשב הרוח וניצבו שפופים וללא זיע. רכבים לא נסעו ברחובות. במבט מאומץ ניתן היה להבחין בנמלי-אדם קטנטנות, שם למטה ברחובות, אבל אלה היו שרועות על הרצפה בתנוחות שגם למרחוק נדמו כלא טבעיות. האווירה החגיגית פינתה את מקומה למועקה מטרידה.

ראש המפלגה השלטת כחכח בגרונו מספר פעמים, ממתין להסבת תשומת הלב אליו. היה לו ברור שהגיעה העת לפצוח בנאום נלהב על עתידה הוורוד של האומה, אחרת עוד עלולה המפלגה לזכות לאופוזיציה חדשה, הפעם מקרב תומכיה האדוקים ביותר. הוא החל ללהג במרץ, ותוך שהוא משווה לדבריו נימה של חגיגיות ושמץ של חזון, סקר את תחומי השלטון ואת המטרות העומדות בפני יחידי הסגולה, כך בחר לקרוא למאות הניצולים, בכל אחד מהתחומים, תוך שהוא מדגיש את ההישגים שכבר הושגו בשעות הראשונות של לאחר המהפיכה, ולדבריו היו כאלה לא מעטים.

היה זה כאשר ראש המפלגה דיבר על חירות של עם לנהוג כפי שצריך לנהוג, חירות שאינה מצריכה גזירת גזירות על מיעוטים שאינם יודעים כיצד צריך לנהוג, אלא נובעת מרצון העם לנהוג כפי שצריך. לקראת סיומו של המשפט כבר הוסבו ראשי הנוכחים אל עבר נקודה בשמיים שנראתה קרבה והולכת במהירות רבה, וכאשר המשפט תם, כבר לא היה ניתן לשמוע יותר את ראש המפלגה, אלא רק שאגת סילון מחרישת אוזניים, והנקודה הפכה למצבור גופים שמימיים שנעו הישר לכיוונם.

והיתר כבר כתוב בספר דברי הימים. השלטון הדמוקרטי הרקוב פינה את מקומו בדפי ההיסטוריה לטובת שלטון דתו הנאצלה של אללה, והאבן הכתומה הזוהרת, השנייה בקדושתה רק לאבן השחורה שבמכה, מציינת את מקום פגיעתם של רכבי החלל של מוחמד בבנייני התאומים.

האימאם סימן את המקום בו הפסיק להקריא, והניח את הספר עב הכרס על השולחן. בשבוע הבא, ילדים, נקרא על גאולת אל קודס מידי האויב הנורא מכל. הילדים מיהרו לצאת להפסקה לפני שהאימאם ייזכר שעליו להטיל עליהם שעורי בית. תמיד הוא היה נזכר בכך רק כשאחרוני הילדים נותרו בכיתה, אך האימאם היה ידוע בלבו הרחום. כשהיה מגלה את טעותו הוא מיד היה מוחל לעצמו ולממהרים לצאת להפסקה, ומוותר על מתן השיעורים. אחרי הכל, סלחנות ואורך רוח הם מעיקרי מצוותיו של אללה.