תמיד אוהבים להגיד שבכל סוף יש גם התחלה חדשה, ומזה מתבקשת המסקנה (שעלתה אצלי בראש בשיחה עם ג'ון), שבכל התחלה יש גם סוף ישן. ועכשיו, בפרוץ-פרוש-השנה-האזרחית-החדשה-עלינו-לטובה, שומא עלינו לייחד כמה דקות גם לאלו שסיימו את דרכם במהלך השנה החולפת-עוברת-עברה-2004-ההיא.

בשבוע שעבר עסקתי בלי דעת באסון-העולם-החיצון של השנה שזה עתה נסתיימה, עוד לפני שהתבררו מימדיו השנתיים, ועתה הגיעה העת לגעת באובדן-העולם-הווירטואלי של אותה שנה, ואולי גם מימדיו של זה יתבררו רק ברבות הימים. ומכיוון שעוד לא נתקלתי בדמויות בדויות שהלכו לעולמן, וגם אם הלכו הן עשויות לשוב במחי מקלדת, אני חושב שהאובדן המוחשי האמיתי בעולמנו הקיברנטי הוא סגירתם (מחיקתם) של בלוגים, סגירה שנדמה כי אין אחריה חזרה.

מבחינה פיזית נראה לי קשה לשחזר בלוג שנסגר. אפשר לחזור על העיצוב, ולהעלות את הפוסטים מגיבוי שהוכן מבעוד מועד, אולי גם לשתול מונה שיתחיל איפה שקודמו הפסיק, וייתכן שגם לשחזר את התגובות (להעתיק אותן לפני הסגירה ולפרסם אותן בסוף כל פוסט משוחזר), אבל אני בספק אם יש מישהו שיטרח כל כך, הרי במקום כל המהומה ניתן היה פשוט להימנע מסגירה.

אבל אותי יותר מעניינת הבחינה המטא-פיזית של הדברים. אני סבור שאת רוחו של בלוג שנסגר לא ניתן לשחזר. גם אם הבלוג עצמו יושב לחיים, נראה לי שרוחו אובדת לעד. אובדת, אך האם גם עוברת לעולם אחר שכולו טוב? פה אני כבר חסר אונים, ועולות לי בראש כמה שאלות קשורות:

- מה קורה לבלוגים אחרי שבעליהם זונחים אותם לאנחות?

- האם בלוג שנסגר הוא כמו בלוג פרטי שלאף אחד אין רשות להיכנס אליו או שהוא כבר לא קיים יותר בשום פאזה שהיא?

- איפה משוטטות רוחותיהם של הבלוגים שנסגרו? במרחב הקיברנטי האינסופי?

אין לי תשובה לאף אחת מהשאלות האלה, שהן כולן צדדים שונים של אותה שאלה עקרונית - היש חיים בלוגיסטיים לאחר המוות? אבל למרות חוסר האונים האישי שלי, החלטתי לחקור את הנושא, וכמי שאמון על בדיקות חסרות סיכוי, מיהרתי להיאחז ברמז הראשון שמצאתי, ולבנות סביבו את מסקנותיי.

ובכן, בלוג שנסגר אינו מותיר אחריו כמעט עקבות, בניגוד לבלוג פרטי שמותיר לא מעט כאלה. אם הבלוג הסגור לינקק את בלוגכם הרי שהלינקוק אבד (אוחזי ה-פרו יראו שברשימת המלנקקים נעלם הבלוג), אם בלוגכם לינקק אותו אזי לחיצה על הלינק תוביל למשפט האלמותי "שגיאה במספר הבלוג", וכך יקרה גם אם תלחצו על ההפניה ל"אתר שלי" שמופיעה לצד שמו של בעל הבלוג הסגור בתגובותיו בהווה או בעבר, או אם תלחצו על הפניה שביצעתם באחד הפוסטים שלכם לפוסט שהיה בבלוג הסגור.

כמובן שאפשר לטעון שעצם ההפניה ההיסטורית אל הבלוג המת מותירה אותו בין החיים, אבל באותה מידה אני יכול ללנקק פיקטיבית אל בלוג שלא היה קיים מעולם, ומגיב יכול להוסיף לתגובותיו "אתר שלי" שלא נברא, ומבחינתי זו לא הוכחה לקיומו של בלוג ממש כשם שקיומה של דת הוא לא הוכחה להימצאותו של אלוהים בשמיים.

הזכר המוצק היחיד שמצאתי לקיומו של בלוג שנספה הוא ההפניה שנעשתה באותו בלוג עבר לפוסט בבלוג קיים. ההפניות לפוסט מפורטות בחלון שאפשר לפתוח בכל פוסט, ואם בלוג ז"ל הפנה אל אותו פוסט, הציון של ההפניה נותר גם לאחר מותו. אמנם גם כאן לחיצה על ההפניה תביא למשפט "שגיאה במספר הבלוג", אבל בניגוד לכל יתר המקרים, במקרה הזה האלמנט המתועד הוא לא יציר של בעל הבלוג הקיים או של מגיב, אלא מקורו בוודאות בבלוג קיים.

אדם מת מותיר אחריו, מלבד זיכרונות אישיים של מכריו (שהולכים עמם לעולמם) וזיכרונות היסטוריים קולקטיביים (שכבודם במקומם מונח אבל הם לא זיכרון מכלי ראשון), שני סוגים של דברים: עצמים שהיו שייכים לו (כמו שעון שאהב לענוד), שבדרך כלל אינם בעלי ערך מוסף מלבד הסנטימנטים שעשויים להיות טמונים בהם, ודברים שיצר בעצמו (החל משולחן שבנה וכלה בשיר שכתב), בהם ניתן למצוא לפעמים שיירים של אישיותו וזכר אמיתי לאיש החי. לעומת זאת, באופן אבסורדי, דווקא הבלוג - שבמתכונתו המקורית היה יומן אישי מקוון, והרי אין כמו יומן אישי כדי לשקף את אישיותו של אדם מת - לא מותיר אחריו מאום, לא עצמים ולא דברים פרי ידיו, ולכאורה הוא אובד ברוח. למעט ההפניות שנעשו בו לפוסטים של אחרים.

אבל האם הפניות, ככל שהן מלמדות משהו על הבלוג המתכלה והולך בזיכרון, הן מין זרוע ששולח הבלוג המת לעולם החיים? או שמא מדובר בזיכרון בלבד (ועוד זיכרון מסוג נחות, סנטימנטלי ולא שייר של אישיות) ? כמו שרמזתי עוד קודם, אין לי תשובה מחכימה.

אז מבחינתי, סיכום האסונות הבלוגיסטיים של שנת 2004 הוא לא אובדנו הזמני של הקאונטר אלא הבלוגים שהלכו לעולמם. ובראשם, כמובן, לפחות מזווית הראייה הסובייקטיבית שלי, הבלוג של אמיגו שהלך לעולמו בטרם עת, וזכר ממנו נותר רק בפוסט הפרידה ממנו, ואני רק מקווה שהבלוג של רומיאה לא ילך בדרכו בשנה הנוכחית.