בפוסט הקודם התעסקתי בבעיות כלכליות קיומיות. הבעיות האלה מקיפות את חיינו בכל תחום כמעט, כולל בספורט. אז חשבתי לעצמי שלפחות בספורט אולי כדאי לנו קצת ללמוד מהגויים (אם לא יהיה לנו נגיד זר, לפחות יהיה מודל זר), ואם כבר מהגויים אז כדאי מהאמריקנים, ואם כבר מהם אז מליגת ה-NBA שמתקרבת בימים אלה לאמצע העונה (בעונה הרגילה כל קבוצה משחקת 82 משחקים, ומי שעולה לפליאוף יכולה להגיע עד ל-110 משחקים סה"כ, ככה שזה בגדר סקר מייצג).

ה-NBA היא ליגת הכדורסל הטובה בעולם. מבחינת איכות המשחק, בזה אין כל ספק, אבל גם מבחינת חוכמת הניהול שלה, כספית וגם otherwise. אך ראשית כמה פרטים הכרחיים להבנת הנקרא. בגלל המרחקים הגדולים בתוך ארה"ב, הליגה מחולקת לשני בתים (conferences), מערבי ומזרחי, וכל בית מחולק גם הוא לתתי-בתים (divisions).

את הבית המזרחי של ה-NBA מובילות כיום מיאמי, קליבלנד ווושינגטון, בסדר הזה. אף אחת מבין שלושתן לא היתה בין שלושת המובילות בבית המזרח בסיום השנה שעברה, ושתיים מתוכן לא היו אפילו בין שמונה הקבוצות שעלו לפליאוף מהמזרח (וושינגטון סיימה במקום ה-13 מתוך 15).

את הבית המערבי של ה-NBA מובילות כיום פיניקס, סאן אנטוניו וסיאטל, בסדר הזה. בשנה שעברה, לא רק שפיניקס וסיאטל לא עלו לפליאוף, אלא שהן היו בין נמושות המערב (פיניקס סיימה במקום ה-12 וסיאטל במקום ה-13 מתוך 14).

בקיצור, הכלכלה החופשית בהתגלמותה. שוויון הזדמנויות בין עניים לעשירים, מהפכים חברתיים וכלכליים חיוביים, ותחרות חופשית לא רק בתיאוריה, אלא גם במציאות, שמביאה לזרימת השקעות למשק (אולמות כדורסל גדולים בתפוסה לא רעה, ותמלוגים שמנים מהטלוויזיה). האם בארץ זה היה ייתכן? מהפך שכזה? הזדמנות שווה לעניים להפוך תוך שנה-שנתיים לשועי עולם? בטח שלא בכדורסל, אבל אני בספק רב אם גם בכדורגל (שני ענפי הספורט מושכי קהל וכסף היחידים בארץ).

אז למה שם כן וכאן לא? בואו נבדוק את העובדות. יש ב-NBA הרבה כללים כלכליים חכמים, שלא את כולם אני מכיר, אבל הנה השניים העיקריים:

(א) ב-NBA שחקנים חדשים (rookies) לא יכולים להצטרף לאיזו קבוצה שיחפצו, והקבוצות העשירות מהערים המגה-גדולות לא יכולות לחטוף אותם לשורותיהן. לפני תחילת כל עונה נערך הליך שנקרא draft, שהוא בעצם הגרלה בין הקבוצות השונות, והזוכה במקום הראשון בהגרלה בוחרת ראשונה, הזוכה במקום השני בוחרת השנייה, וכן הלאה, בכמה סבבים. אלא מה? לקבוצות שסיימו את העונה הקודמת במקומות נמוכים, ניתנים יותר פתקים בהגרלה, ככה שסיכוייהן לבחור ראשונות גדולים יותר. הסיכויים לבחירה גבוהה אמנם לא מובטחים (תמיד ייתכן שפתק אחד יספיק להגרלת המקום הראשון, וזה כך בחוכמה, כיוון שאחרת קבוצות בינוניות ומטה היו מסיימות אחרונות בכוונה), אבל הם מספיק גבוהים כדי לאפשר לקבוצות לא טובות להתחזק ב-rookies היותר הטובים, וכך לצמצם את הפער בין העשירונים הגבוהים לעשירונים הנמוכים. בדרך זו מחד נשמרת התחרות (הקבוצות הטובות עדיין יכולות לזכות בהגרלה טובה, ומותר גם לסחור בבחירות ל-draft [קבוצה טובה יכולה לתת לקבוצה בינונית שחקנים וכסף תמורת בחירה גבוהה ב-draft]), אבל מאידך מיושמת העדפה מתקנת.

וככה קליבלנד, שעד לפני שנה וחצי היתה קבוצה גרועה, הגיעה היום למקום השני בבית המזרח, מכיוון שב-draft הלפני אחרון היא זכתה בבחירה הראשונה, ובחרה בלברון ג''יימס שבשנה שעברה ייצב את קליבלנד והשנה כבר מצעיד אותה לטופ.

(ב) ב-NBA מונהגת בנוסף גם תקרת שכר. קיים סכום מקסימלי שמותר לקבוצה להוציא על השכר הכולל שמשולם לכלל שחקניה (להבדיל מתקרת שכר לשחקן מסוים, שהיא דרקונית יותר). בדרך זו מוגבלת היכולת של קבוצות עשירות להוציא סכומי עתק על רכישת שחקנים ובכך לנטרל את הקבוצות העניות יותר שלא יוכלו להרשות לעצמן לעולם לרכוש שחקן-על או מספר גדול של שחקנים איכותיים. 

וככה מיאמי נמצאת היום בראש בית המזרח, בשל המסוגלות של קבוצה בינונית ב-NBA (וזה מה שמיאמי היתה עד השנה) לרכוש שחקן-על כמו שאקיל אוניל. ובדומה, קבוצות שמשתייכות לערים שאינן בגדר megalopolis, כמו פיניקס או סיאטל (שהן פיצפוניות בהשוואה לניו יורק או ללוס אנג'לס, למשל), מצליחות לרכוש ולהחזיק במספר לא קטן של שחקנים איכותיים, מבלי שאלה ייחטפו על ידי המתחרות העשירות.   

בישראל, לעומת זאת, שחקן-על בכדורסל היה נחטף על ידי מכבי ת"א, ובכדורגל על ידי מכבי חיפה (או אחת הקבוצות העשירות הבודדות האחרות), ולקבוצות האחרות לא היתה שום יכולת לשים עליו יד. ולגבי שחקנים איכותיים אחרים, מכבי ת"א בכדורסל ומכבי חיפה בכדורגל מחזיקות כמה וכמה כאלה על הספסל, בלי שישחקו כמעט, רק כדי למנוע אותם מהמתחרים. וכמובן שכל כשרון צעיר ומבטיח נחטף ומוחתם ישר על ידי הקבוצות העשירות, ולכל היותר הוא מושאל לקבוצה אחרת לעונה או שתיים, עד שיבשיל, ואז עובר לשורותיהן. בקיצור, כלכלת עולם שלישי ומשק ריכוזי, שלא לומר מונופולין חסר תקנה.

אז מה המסקנה המתבקשת? לאמץ את המודל האמריקני? שהוא בעצם מודל סוציאליסטי מאופק? חוששני שכן, אבל בתור אוהד וותיק של מכבי תל אביב בכדורסל, אם היו שואלים אותי, הייתי מבקש שתיקוני העולם יידחו בעוד כמה שנים. תנו לנו עוד כמה גביעי אירופה מתקתקים מדבש, ואז ניתן צ'אנס גם לאחרים. מבטיחים. (ומי שיזדמן היום לשער 3, שלא יישכח להגיד היי).