מדי כמה דקות אני נתקל ברעיונות מעופפים. חלקם מושכים את העין, חלקם קורצים, חלקם לא טורחים להישיר מבט, אבל נוכחותם תמיד מורגשת באוויר. אחרי אחדים אני נאלץ לרדוף כדי לתופסם לבטח, אחרים מתעופפים היישר לתוך ידיי, והיו כבר כאלה שנחתו עלי בהפתעה גמורה בשעה שישנתי, הרהרתי או סתם הייתי עסוק במשימות אחרות. המדאיגים מביניהם הם אלה שמזנקים לך על הפנים בזמן האוכל, הם רואים פה פעור וישר חייבים ליחס את זה לעצמם.

רעיון מעופף שנלכד, מתפתל כמו דג שחמצן מימי זולג דרך זימיו. בהתחלה הוא חובט בזנבו, ספק בניסיון להשתחרר ספק כדי להכריז אני כאן, עדיין חי ונושם, אחר כך מתפתל באינסטינקט של אי השלמה עם הגורל, אך ככל שהדקות נוקפות הוא מתקבע בתודעה עד שגסיסתו שלמה והוא מוטל שרוע ומת בתוך נבכי הראש.

מותו של רעיון מעופף הוא תמיד התחלה של תהליך. הוא יכול להצמיח מתוך גופתו גרעין רעיון מתגבש והולך לכדי סיפור, והוא יכול גם להרקיב עד שיהפוך לגנוז. לפעמים התהליך מהיר כברק, ולפעמים המוות מרחף לו כמו רוח בין העולמות עד שמגיעה שעת הכרעה. הכרתי כבר רעיונות שצצו ועלו מהקבר הטרי ואפילו כאלו שהועלו באוב לאחר זמן ניכר, ולעומתם כאלו שנפחו את נשמתם לאחר שהיה נדמה שכבר הבשילו. אבל מותו של רעיון מעופף הוא גם סוף. רעיון מעופף שנלכד ותויג לעולם לא יוכל עוד לעופף. לכן אסור להתפתות ולשחרר רעיון מעופף לחופשי, גם אם מגיעים למסקנה שאין בו חפץ עוד לפני שעוויתותיו גוועות. בשביל זה קיימות עליות גג אפלות. אין מראה עצוב מזה של רעיון קטוע כנפיים שמסתובב לו חסר כתובת בחלל החדר.

כשאני נתקל חזיתית ברעיון מעופף, אני עוצר את נשימתי לכמה שניות בהן אני בוחן אותו מקרוב קרוב. לרוב אחרי רגע או שניים, בעודו בשלבי פרפורים ראשונים, אני כבר יכול לדעת מה צופן לו עתידו. לעיתים אני נאלץ לעגל את פינותיו, לעיתים לשייפו עד דק ולעיתים לשלוח אותו לעישון מתמשך בחצר, אבל תמיד אני נזהר לשמור על כבודו ועל שורשיו המקוריים, כי לאף אחד אין בעלות על רעיונות מעופפים, הם ניתנים בהשאלה ולזמן קצוב בלבד.

כשרעיון מעופף הופך גנוז, נולד באותו הרגע במקום אחר בעולם רעיון מעופף אחר. הרעיון החדש מקבל את כנפיו של הרעיון הישן, ומעופף לו מתוך תקווה לעתיד טוב יותר משל קודמו. כשרעיון מעופף הופך לסיפור, מלוות כנפיו את הסיפור מלמעלה, ממתינות לקוראיו, וכשהן מזהות את מחשבותיהם הן מתרבות ונצמדות לכל אחת מהן ומרימות אותה כלפי מעלה, כדי שתוכל להפוך לרעיון מעופף בפני עצמה.

מכיוון שהאקסיומה שלי היא שעולם מלא ברעיונות מעופפים הוא עולם טוב יותר, אני מאמין שטוב יהיה אם נמעיט בגניזתם ונרבה בסיפורם.