למה בדיוק (I)

בשנה האחרונה ביליתי את רוב שעות היום שלי על חוף ים באי קריבי מרוחק. חלק גדול מהזמן אני מתחפר היטב בחול, עוצם עיניים, ומדמה את עצמי כותב על המחשב בעבודה, מסתובב במסדרון, או משתתף בישיבות. עקרונית אני יכול לעשות את זה גם בעיניים פקוחות, או תוך כדי ריצה אפילו, אבל כבר עשיתי טעויות קריטיות בהגהה ובתוכן, ואפילו גמגמתי פעם אחת במהלך נאום, כשמולי חלפו על החוף כמה מולטיות לבושות בבגדי ים מינימליסטיים.

ולא, לא צריך לדאוג לי. אין לי Fetish של פנטזיות על העבודה, ואני לא מבזבז את הזמן הפנוי שלי בחלומות על החדר המרובע שבו ביליתי שנים לא מעטות, אני באמת עובד כשאני על החוף. אני יושב וחושב לי מחשבות עסקיות על החוף, והמחשבות שלי קורמות עור וגידים בחדר שלי בעבודה. אני חושב על משפט, והוא נכתב באמת על צג המחשב, אני מדמיין את עצמי מעיר הערה בישיבה, וההערה נאמרת במציאות, וכמובן שאני גם קולט בכל חושיי כל מה שנאמר או נעשה במשרד שלי.

בהתחלה זה קצת מבלבל, להקשיב לדיבורים עסקיים משעממים כשברקע קולות של ים, גלים ואנשים שמחים, אבל עם הזמן מתרגלים, האוזניים שלנו גם ככה רגילות לקלוט ולמיין בליל של קולות. המראות הכפולים הם עיקר הבעיה, כי עד היום לא הצלחתי להתרגל לזה שהמבט שלי ממוקד בו זמנית בשתי תמונות שונות לחלוטין ורחוקות זו מזו אלפי קילומטרים, אבל לזה כבר מצאתי פתרון מסוים, כמו שאמרתי.

עבדתי על ההמצאה הזו בערך 10 שנים, וראיתי בה את המצאת המאה, אם לא האלף. אמנם היו אחרים לפניי שהצליחו ליצור תקשורת בין המוח לבין מכשירים אלקטרוניים, ולתרגם גלי מוח לאותות חשמליים ולהיפך, אבל עד עכשיו היכולת של התרגום היתה מאוד מוגבלת, ואפשרה לבצע רק פעולות מסוימות מאוד. לעומת זאת, אני הצלחתי למצוא תחליפים אלקטרוניים הולמים למרבית מערכות העצבים בגוף, ועל ידי זה לאפשר טרנספורמציה של מידע בין המוח לבין מערכות אלקטרוניות חיצוניות שמקבילות לכל חמשת החושים שלנו.

זוכרים את סטיב אוסטין? האדם הביוני הטלוויזיוני הראשון? אצלו החליפו יד, עין ורגליים שנקטעו לו בהתרסקות, באברים תותבים בעלי יכולות גדולות יותר, שחוברו למערכת העצבים שלו, וקיבלו פקודות (תזוזה, אחיזה, כיוון המבט) והעבירו מידע (חושי ראייה ומישוש) ישירות מהמוח או אליו. אז אני בעצם הגשמתי את חזונו של האיש השווה מיליונים, אבל במקום להשתמש באברים מושתלים, אני עושה שימוש בעזרים חיצוניים, שפועלים במקביל לאברים הרגילים שלי, ולא במקומם.

וככה לפני שנה, התקנתי במשרד שלי מערכות חישה בכל מיני פינות אסטרטגיות, שמסוגלות לחוש בריחות, מראות וקולות, ובנקודה מסוימת במטבח המשרדי גם התקנתי מערכות טעם ומישוש, למקרי צורך. כל המערכות מחוברות למחשב מרכזי, שמעביר אותות לווייניים לטרנזיסטור שמותקן אצלי בגוף ומחווט באמצעות סליל פנים-גופי לראשי, והטרנזיסטור מתרגם את אותם אותות חשמליים לגלים שמסוגלים להיקרא על ידי המוח שלי, וככה אני מרגיש וחש כל מה שקורה אצלי במשרד.

במקביל, אותו טרנזיסטור קורא גם את הפקודות שניתנות על ידי המוח שלי, מתרגם אותן, ומעביר אותן למחשב המרכזי, שמיישם אותן. ככה אני יכול לחשוב על מילה וזו תושמע על ידי אחד מהרמקולים הרבים שהתקנתי במשרד, לפי בחירתי, ואני גם יכול להקרין דמות הולוגרמית שלי מסך בחדר הישיבות, וזו תניע את פיה בהתאם לדיבורי, ותשנה את העוויותיה, ממבט כועס או תמה ועד לפנים צוחקות, בהתאם למה שמשדר מוחי.

אלא שיש שתי בעיות שלא הצלחתי לפתור עדיין. קודם כל, מדי כמה ימים נגרמים לי קצרים בעורף ובגולגולת שהם בהחלט לא נעימים, ופעם באיזה חודש אני חוטף זץ חשמלי שגורם לי להשתטח על הרצפה ולהעיף את כל מה שהחזקתי באותו רגע, וזה כבר ממש מפחיד, ואפילו מזכיר לי קצת את קן הקוקייה.

אבל יותר גרוע, אתמול בצהריים התיישב לידי על החוף אמריקאי אחד, שמן ואדמדם, לבוש בחולצה פרחונית ונראה טיפש במיוחד, פרש מגבת על החוף, ושם עליה תיק שחור וגדול. מהתיק הוא הוציא מחשב נייד, מצלמה דיגיטלית, מיקרופון ואוזניות, והתחיל לעבוד מולי כאילו הוא נמצא במשרד שלו - שולח ומקבל מיילים עם מסמכים, מדבר עם עמיתים ושומע אותם, רואה אותם והם רואים אותו - והכל באמצעות חבילה אלקטרונית שהוא רכש ב-3,000 דולר בסינגפור (את זה הוא טרח לספר לי כבר בדקות הראשונות).

אז למה בדיוק בזבזתי 10 שנים מחיי?!

הייתי קונה לאפ-טופ וזהו.