פשוט צריך מזל בחיים. אם הייתי דומה לבן-לאדן, אולי הייתי היום כבר מיליונר.

בוואלה פורסם היום ששבעה גברים בעלי חזות מזרח תיכונית תובעים ממסעדה במיאמי 28,000,000 דולר, בטענה שהם גורשו ממנה בגלל שהם דומים לאוסאמה בן-לאדן. מדובר באזרחי ארה"ב ממוצא ים תיכוני, בעלי מקצועות מכובדים, שטוענים שהם גורשו ע"י מנהל המשמרת, שצעק עליהם "איננו משרתים כאן בן לאדנים! צאו מכאן!". בעלי המסעדה, אגב, מכחישים את הסיפור.

אגב, מאותה רשת של מסעדות נתבע כבר בעבר סכום של מעל 54,000,000 דולר, ע"י אורחים כושים שנדרשו לטענתם לשלם על הארוחה עוד לפני שיוגש להם האוכל. ומאז התמודדה אותה רשת עם 6 תביעות נוספות בגין גזענות, מהן שתיים של אזרחים ממוצא מזרח תיכוני.

אני קורא ידיעות כאלה ומשתומם. נניח שגירשו אותם מהמסעדה, ונניח שזה היה על רקע גזעני, זה מקנה להם זכות לקבל סכום מטורף שכזה? למה? איפה ההיגיון? ומהו בדיוק הנזק שנגרם להם, מעבר להעלבות הברורה מאליה? והאם עבור העלבות שכזו מישהו זכאי להפוך למיליונר? מוזר ביותר.

תביעות מהסוג הזה מצטרפות לסוגים דומים של תביעות עתק, שהחלו פושות בארה"ב כבר לפני כמה וכמה שנים, תביעות שאין בהן הוכחה של נזק קונקרטי, ממשי וניתן לשומה. לפעמים מדובר בנזק ערטילאי, כדוגמת עוגמת נפש, כמו במקרה המסעדה ההיא, ולעיתים מדובר בנזק ממשי, אך כזה שלא ניתן להוכיחו, או שיש אשם תורם מלא של הניזוק.

ישנם מקרים בעייתיים, כמו בפרשות התביעות הייצוגיות של נפגעי עישון נגד קרטלי הסיגריות, שבהן, למרות ההסכמה מרצון של המעשן, ניתן לבוא בטענות אל יצרניות הסיגריות, שכן אלו נחשדו בהחדרת חומרים ממכרים במכוון, שגרמו לנזק מוכח, ועובדה שהן תמיד התפשרו על סכומי עתק, רק כדי להימנע מפסיקה בעניינן.

ישנם מקרים גבוליים ביותר, כמו התביעות נגד מקדונלד'ס של אנשים שסובלים מהשמנת יתר. שם גם כן יש נזק ממשי, אם כי לא בטוח שניתן להוכיח קשר בין המסעדה לנזק, אבל בכל מקרה לדעתי האשם התורם של הזללן הוא אבסולוטי, הרי אף אחד לא רימה אותו ולא הכריח אותו לאכול שם. הוא לא ילד ולא מוגבל בשכלו, ועליו לשאת בתוצאות הגרגרנות שלו.

אבל ישנם מקרים אבסורדיים בעליל, כדוגמת אותן תביעות "גזעניות" של תואמי בן-לאדן ודומיהם. אם באמת המקרה אכן קרה, אז יש פה אשמה מלאה של המסעדה, אבל נזק פשוט לא קיים. הרי מי מאיתנו לא היה מוכן להיקרא יהודון ע"י בעל מסעדה בגרמניה, למשל, ולקבל תמורת זה 2,800 דולר, זו עסקה שווה, לא? אז זוהי בדיוק ההוכחה לכך שהנזק של אותם סועדים לא עולה על כמה אלפים בודדים של דולרים, לכל היותר.

ולאלה מתלוות גם תביעות של אנשים שגילו ג'וק במרק, או חרק אחר בשקית מזון שהם קנו בסופרמרקט, ועוד ועוד. וכל תביעה כזו שמצליחה, ישר מעודדת הגשה של תביעות סרק נוספות, כי מי לא היה רוצה להפוך למיליונר בגלל הצקה קטנה וסתמית, שלא היתה גורמת לו לא לישון טוב בלילה.

בישראל, אגב, תביעה כזו לא היתה אפשרית. הפיצויים שנפסקים בבתי המשפט בישראל על עוגמת נפש הם מינוריים ביותר, וגם הכנסת לא היתה סבורה שפגיעה בשמו הטוב של אדם, שאינה גורמת לו לנזק ספציפי ומוכח, שווה מיליונים. כך למשל, סעיף 7א' לחוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965 מסמיך את בתי המשפט בישראל לחייב את מי שנקבע שהוא פרסם לשון הרע (הוצאת דיבה) כנגד אחר, לפצות את הנפגע - גם אם לא הוכח שנגרם לו נזק מהפרסום המשמיץ - בסכום של עד 50,000 ש"ח, ואם הפרסום נעשה מתוך כוונה לפגוע, עד לסכום של 100,000 ש"ח (צמוד למדד מסוף 1998, שזה שווה ערך ל-25,000 דולר, פחות או יותר). וזו התקרה, וכמובן שניתן ובדר"כ גם פוסקים פחות מזה.

אז אם למישהו יש הסבר, למה לעזאזל בן אדם שקיללו אותו או סילקו אותו ממסעדה בארה"ב, או אפילו נשפך עליו קפה במסעדה, צריך לקבל על זה פיצוי של מיליונים, אפילו שנגרם לו נזק מזערי, אם בכלל, אני אודה לו מאוד אם הוא יואיל בטובו לבאר בפניי את העניין.