אתמול נדקר איזה בחור אחד ביציאה ממועדון בנמל בצפון תל אביב, וזה המקרה השלישי של קטטות מועדונים בשבועיים האחרונים. עניין הדקירות במועדונים (בשירותים, על הבאר, בחוץ) תמיד גורם לי לתחושת פחד. לא שאני מבלה בהם דרך קבע, אבל בכל זאת, זה מקום של פאן, אז למה הסכינים, ואיך הגענו למצב הזה שעל כל שטות דוקרים פה מישהו, ואם זה לא במועדון אז זה על הכביש, או בריב על חניה, ואם לא סכין אז אקדח, וכו' וכו'.

אבל הידיעות האלה כבר הפכו למחזה שגרתי מדי, מכדי שאני אדבר עליהן, בכל זאת, הציבור מאבד עניין די מהר. לעומת זאת, אותו בחור שנדקר אתמול ויצא בינתיים מכלל סכנה, פלט אמרות שפר בשרשרת, אולי בהשראת הקץ המרחף מעל ראשו, ודווקא עליהן אני רוצה להתעכב.

בזמן שהוא נדקר, הוא ניסה נואשות להסביר לדוקרים, קרוביה של הבחורה שהוא התחיל איתה, את טעותם המרה - "אני יהודי, אני לא ערבי, מה אתם דוקרים אותי". רוצה לומר, אם יהודי מתחיל עם אחותך, שומה עליך לשתף איתו פעולה (רצוי להעביר פתק עם מספר טלפון), אבל עם ערבי עושה את זה, זה בדיוק הזמן לשלוף את הסכינים הארוכות. הגיון בריא, אכן.

בבית החולים הפטיר הבחור, בן ה-24 - "אני צעיר מדי כדי למות". אז בתקווה שהוא יזכה לאריכות ימים, יש לי חדשות בשבילו, אין גיל שהוא לא גיל צעיר מדי בשביל למות, אולי רק מבוגר מדי ללכת למועדונים. ואגב, זו יכולה להיות סיסמה טובה בעד ההתנתקות, לכל אחד שעדיין משרת מעת לעת בשטחים. אם יבוא אלי מתנחל עם הסלוגן 'יהודי לא מגרש יהודי', אני חושב שאני אענה לו 'אני מבין, אבל אני צעיר מדי כדי למות'. נראה אותו עונה לי על זה.

ומסקנתו של הבחור מכל הסיפור היתה - "אם אני מתחיל עם בחורה וגומר בבית חולים - אז לא כדאי לצאת למועדונים". וזה כנראה המקום לגלות לבחור סוד ידוע ואת מוסר ההשכל החשוב של כל הסיפור הזה. תקשיב טוב - לא מעט מקרים של התחלה תמימה עם בחורה במועדון נגמרים אחרי תשעה חודשים בבית חולים, אבל זו לא סיבה להדיר ממקומות כאלה רגליים - בפעם הבאה פשוט תצטייד בחבילת קונדומים ובחרב סמוראים מעוקלת שניתן לתלות על הגב כדי שלא תפריע לריקודים.