פלשתינאי בן 24 וחיילת משוחררת בת 21 מאריאל, שעבדו יחד במפעל בשומרון, התאהבו. הוא גר אצלה כמה חודשים, עד שנחשף ע"י שכן, ונעצר. בדירה התגלו מדים, וכנראה שהוא נעזר בהם כדי להיכנס ולצאת מהישוב. הוא עומד להיות מואשם ב"התחזות לאחר" ובחדירה ללא רשות לישראל (לאריאל, כנראה).    

מצד אחד, למדינה באמת אסור לשלול את האפשרות שהוא ניצל אותה (חיילת בחיל מודיעין לשעבר), כדי לבצע פעילות לא חוקית מסוג כלשהו, כי אנחנו הרי לא חיים בשוויץ. מצד שני, יכול להיות שמדובר בסיפור אהבה תמים. אני נוטה להאמין שזה רומן אמיתי, שכן אם היה מדובר ברמאי מתוחכם, הוא לא היה מסתכן במגורי קבע באריאל במשך חודשים. או שהוא היה מושך אותה אליו לכפר (כפר מסחה, השכן לאריאל, שיצאו ממנו כבר כמה מפגעים), או שכבר היה מבצע משהו עד עכשיו.

אז איפה הבעיה? אם היינו חיים במדינה נורמלית, היו חוקרים את המקרה, ואם לא היו מגלים חשד לעבירה ביטחונית, היו נותנים לו לחמוק מעונש, בשם האהבה והתמימות. אבל במציאות ההזויה בה אנו חיים, גם אם לא יימצא חשד כזה, הבחור ישלם את המחיר ויורשע בעבירות של התחזות ושהיה בלתי חוקית, כי הוא באמת עבר אותן.

אני לא הייתי מגזים ומאשים בגזענות או בכוונת זדון כלשהי, לפחות לא את המדינה עצמה (להבדיל אולי מחלק מהשכנים), ואני באמת ובתמים מבין את ההיגיון של המדינה ואת הטעם שבחוקים הקיימים, אבל דבר אחד בטוח מבחינתי - מדינה בה אהבה בין שניים הופכת לבלתי אפשרית, ומי שנופל ברשתה מסתכן בכלא גם מבלי שהרע לאף אחד, היא לא מדינה שאני גאה להיות אזרח בה. תחשבו לרגע, להיכנס לכלא על עצם האהבה, לא על ביטוי אלים או שלילי שלה (ואני לא מחשיב התפלחות ליישוב בתחפושת כמשהו שהוא "רע מיסודו"), אלא רק על בסיס הקיום שלה, זה דבר טראגי, איך שלא תסתכלו על זה. טראגי לזוג ההוא, זה בטוח, אבל גם למדינה.