1. אז ככה. רשימה אמיתית, כזאתי שלא תהיה איזו אנקדוטה חד פעמית, בעצם כמו ההבדל בין סיפור קצר שהוא יותר הבלחה רגעית לסיפור ארוך שהוא יותר בגדר יצירה, צריכה להיות אישית, מעניינת זה ברור, ואולי גם צריך איזה קו סיפורי מושך עיניים כדי שיתחילו לקרוא בכלל. אני לא סגור לגבי יצירתיות או מקוריות, זה בונוס כמובן, אבל אולי לא הכרחי. 
   
2. בכל מקרה, אסור לה להיות חיקוי, או דהויה, או בנאלית. ואולי מותר לה. מי אני שאני אקבע חוקים בכלל. בכל מקרה לא קובע מה אסור יותר. ומה מותר? בעצם מותר הכל. אז נשארנו אם מה שכדאי. אפילו לא מה צריך יותר. עדיף ככה. אז תשכחו גם ממה שכתבתי בסעיף 1, ונראה מה יהיה.
   
3. אז כל מה שנותר זה להתחיל איפשהו, מתוך מגוון נקודות ההתחלה האפשריות. העבר ממש אינסופי, יש יותר מדי ממנו, והעתיד קצת דמיוני מדי נכון להיום, אז נתחיל ברגע הזה ממש כי אין ממש מקום להתלבטויות יותר.
   
4. אבל בכל זאת עוד משהו קטן. אני לא מתכוון לכתוב כאן שום יצירה ספרותית. אז אל תצפו. ההיפך. אין מקום לתיקונים ולמחיקות, אין מקום להתחלות מחדש. אין מקום להזזת פרקים. אין מקום גם לעיגול פינות ושתילת זרעים או לתכנון של הסוף או לשמירה של ההקדמה לרגע האחרון ככה שתהלום את כל מה שנכתב. בכל זאת זה שירבוטון שכזה, שאסור לו להתיימר להיות יותר ממה שהוא, וגם אני לא בטוח שאפשר לעשות פה תיקונים רטרואקטיביים, לא ממש בדקתי עוד. אז קחו את זה כמו שזה. דמיוני או מציאותי, אין לי מושג עדיין. והערות יתקבלו בברכה. גם סתם נודניקים.
   
5. אז בהצלחה לכולם ויצאנו לדרך. 

עונות מעבר

1. שעון חורף. זה מה שהכי בולט כרגע מהחלון שלי פה בחדר. כמעט כתבתי שכבר ערב עכשיו ואז נזכרתי שממש לא. רק ארבע ומשהו אחה"צ. השעון הקטן בצד ימין של המסך הזכיר לי את זה. אבל השמש נמוכה כל כך והאור נהייה רך יותר, ככה שזה ממש לא הגיוני לי כרגע. אולי עוד חודש או חודשיים אני אתרגל כבר. ככה זה עם כל המעברים בחיים, בהתחלה השינוי נראה כזה קיצוני ואחרי זה הוא מתמוסס לו באיטיות ונהפך לטבעי. השינוי הופך למקור, ואם במקרה המקור יחזור, הוא יהיה שינוי בעצמו.
   
2. וגם קר פה. תמיד מוזר לי - ויום אחד אני מתכוון לפתור סופית את התעלומה הזאתי, אבל בטח שלא היום  -  איך זה שבקיץ המיזוג מופעל כאן עד הסוף והטמפרטורה ממש נמוכה ועוד קצת חם לי, ובחורף המיזוג ממש חלש והטמפרטורה בחדר גבוהה יותר ועדיין קר לי. אולי זה משהו פסיכולוגי. אבל ניסיתי לנטרל את הפן הפסיכולוגי הזה וזה לא עזר. אז הנה עוד סימן שהחורף מתקרב לו, נהיה פה קר אפילו שהמיזוג חלש. וזה בכלל לא משנה אם זה אמיתי או לא. העיקר שזה קיים.
   
3. אני לא מחובבי העונות הקרות. הרי נולדתי בקיץ ומטבעם של אלו שנולדו בקיץ שהם אוהבים יותר את העונות החמות, וההיפך. תבדקו את זה, זה עובד ברוב המקרים. אבל יש משהו בסתיו הזה - לפחות בהתחלה שלו כי, אחרי זה מתרגלים והשינוי כבר מאבד מהקסם הראשוני שלו -  שבערב פתאום נהיה קריר אחרי עוד יום חם בסדרת הימים החמים שמקיפים אותנו, והקריר הזה, שבהתחלה מפתיע אותך, מרוב הרגל לחום שלא נעלם מסביב לשעון, הקריר הזה מרענן, עד שפתאום עור ברווז מתקבל בברכה ואין אפילו מחשבה על ללבוש עוד משהו, כי אחרת איך נרגיש את השינוי המרענן הזה שפתאום צץ לו בסוף היום.
   
4. אבל כרגע אני סגור לי במשרד. ומשב הרוח הקריר והמרענן ההוא תלוי אצלי רק בזכרון. לא נורא, שיחכה לו עוד כמה שעות. אני לא בורח לשום מקום ובטח שלא הוא. המשרד הזה הוא מיקרו-קוסמוס של עונות השנה. בואו לכאן ביום שבת אחד בקיץ כשהמיזוג לא פועל ואתם צריכים להשלים משהו על המחשב, ותראו בעצמכם. ואני לא מדבר על אגלי זיעה על המצח. אני מדבר על כתמים מתרחבים במרכז החולצה. אבל אני לא מתלונן. מיקרו-קוסמוס לא יכול להיות דבר רע. הוא רק משקף דברים שקיימים.
   
5. וגם יש לו שעון חורף משלו,למשרד הזה. הוא מתקיים בשעות מסוימות של היום, שמשתנות להן כל הזמן, כי משרד ריק בחושך לא דומה בכלל לאיך שהוא נראה באור יום, שוקק ורעשני. אבל במקום שר הפנים, או שר האוצר, או מי שלא יהיה, פה אני קובע את השעון, ובהעדר דתיים שמתפללים בחדרי תפילת שחרית, אני לפעמים מזיז את השעון בפראות כמה שעות קדימה, ואז אחורה, ככה שאל תתפלאו למצוא אותי פה במשרד מאוחר בלילה או מוקדם בבוקר. רק תזכרו, אני במשרד ולו יש את השעון שלו, ככה שזה אפילו לא מוזר.
   
6. אז קראתי לפרק הזה עונות מעבר. ואני מודה שזה לא היה השם בהתחלה. בהתחלה קראתי לו "הרגע", כי אמרתי קודם שאני מתכוון להתחיל לכתוב על הרגע הזה, אבל אחרי שתי פסקאות כבר שיניתי את הכותרת, כי זה התבקש. אבל עונות מעבר לא מתמצות בשעונים, ולא במידת הטמפרטורה הרצויה, והן פורצות להן גם אל מחוץ לחדר שלי פה במשרד. הן גולשות להן מעונות השנה לעונות החיים, לשינויי רגשות, למעברי מכשולים, שינויי הרגלים, נקודות ציון חשובות שאחריהן הכל לא דומה למה שהיה פעם. כאלה דברים. החיים שלנו כולם מורכבים מעונות מעבר. לפעמים תכופות ולפעמים מתמשכות, לפעמים סוערות ולפעמים רוגעות עד כדי מוות קליני מתמשך.
   
7. אבל אני הרי לא מתיימר למצות את כל מה שיש לי להגיד על החיים ועל השינויים שבהם בפיסקה אחת קטנה. את זה נשמור גם לפרק הבא, ולזה שאחריו, ואם בסוף היומן הזה, שאין לי עוד מושג איך הוא יתעצב ומה יהא בסופו, אם יהיה לו סוף בכלל, או המשך אפילו, אם בסופו אני אצליח להגיד משהו מתוך כל המשהויים האלה שאני מדמיין כל הזמן, אז דיינו.
   
8. אז זהו לבינתיים. בפרק הבא בטח אני אגיד עוד משהו מבולבל על החיים , או על המילים, או על מה שביניהם. בינתיים אני רק מחזיק אצבעות שיהיה קל יותר, לכל מי שצריך את זה, לקום בבוקר. CU.