הסיפור על קרי וג'רי - או - נפתולי החיים במציאות המרה של ימינו

[ גרסת הבמאי ]

סיפור אמיתי בשלוש מערכות - המתרחש על פני שתי יבשות - סיפור על נופים ואנשים, אושר ואכזבה, תקווה והידרדרות, סטיות ועבירות על החוק. אני חייב להודות כבר עכשיו שסוף הסיפור עוד לא ידוע, אבל אולי מתישהו הוא יתגלה.

מערכה ראשונה - סנטה ברברה, קליפורניה, USA

1. הסיפור מתחיל בנסיעה תמימה של זוגתי ושלי לארה"ב בשנת 1990. טיול קמפינגים של כמה חודשים, עם אוטו ועם אוהל. התחלנו ממזרח ארה"ב, שם קנינו שברולט מצ'וקמק במכירה פומבית במשהו כמו 650$ במדינת מרילנד, והמשכנו בפיתולים גדולים על המפה לכיוון מערב, עוצרים בהרבה אתרי טבע ופה ושם גם בערים הגדולות. ככה אחרי חודשיים בערך, או קצת יותר, הגענו לצפון קליפורניה, לתחנת דלק בסקרמנטו.
   
2. אגב, מהרגע שהתרחקנו מהמזרח, אנשים היו תמיד מצפצפים לנו בדרך או עושים וי (V) עם היד או ניגשים לדבר איתנו (אם היינו בחניה), כשהם היו רואים שהלוחיות של הרכב שלנו הן ממרילנד. כמובן, אחרי שהיינו מודיעים להם נחרצות שאנחנו לא ממזרח ארה"ב אלא מישראל, הם בדר"כ היו מתלהבים עוד יותר ופותחים איתנו בשיחה (ככה זה בארה"ב, יש המון נוצרים אוהבי יהודים או אוהבי ישראל, עדיין...).
   
3. ושם בתחנת דלק בסקרמנטו פגשנו בפעם הראשונה את קרי פנר, ודברנו איתו קצת. הוא היה עם איזה אוטו מפואר ופתוח. כרגיל, הוא התלהב מזה שאנחנו ממרילנד, והתלהב עוד יותר כשגילה שאנחנו מישראל, והציג את עצמו כאוהד מושבע של ישראל. הוא הזמין אותנו לבקר אותו בסנטה ברברה, שנמצאת כמובן מערבה והרבה דרומה מאיפה שהיינו, על דרך הים היפיפיה (route no.1) בין לוס אנג'לס לסן פרנסיסקו, קצת מצפון לל"א. אנחנו היינו בכלל בדרך צפונה, למדינת אורגון המדהימה , אבל בגלל שתכננו לחזור אחרי זה דרומה לאורך הים עד ל-LA, אמרנו שאולי נקפוץ לביקור.
   
4. חלף לו חודש בערך עד שחזרנו דרומה והיינו קרובים לסנטה ברברה, ואז החלטנו להרים לו טלפון, והוא הזמין אותנו לאיזו מסעדה לארוחת צהרים. הגענו לשם ופגשנו את קרי ואת חבר שלו, ג'רי סינקלר, ואכלנו איתם במסעדה, על חשבונם כמובן. אחרי המסעדה הם הזמינו אותנו לקפוץ לבקר בבית שלהם, והסכמנו.
   
5. הסבר קצר: החוף המערבי היה עוד לפני מאות שנים מסלול של אוניות ששטו קרוב אליו מצפון לדרום או ההיפך. האוניות שמרו על מרחק מהחוף לפי סימני זיהוי על היבשה, ובדר"כ אלה היו טירות שהיו בנויות על כמה גבעות לאורך החוף. טירה מפורסמת אחת היא זו של הרסט, המליונר אמריקאי ואיל העיתונות. היום הבית שלו, שנמצא באמצע הדרך בערך בין LA ל-SF, מוצג לביקור של תיירים, ואלפים מהם מבקרים שם כל יום. בסנטה ברברה יש כמה גבעות כאלה, אני לא זוכר בדיוק כמה, בין שלוש לחמש.
   
6. אז ככה נסענו לבית שלהם, אנחנו בטרנטה שלנו והם במכוניות המפוארות שלהם. לאט לאט יצאנו מהסיטי והתחלנו להתפתל לכיוון הגבעות. בין לבין הם היו עוצרים פה ושם ומראים לנו בתים של מפורסמים (וילה של מייקל ג'קסון או בית הקיץ של רונלד רייגן). בסוף התחלנו לעלות על הגבעה הגבוהה מכולן, והתחלנו להבין שאנחנו נוסעים לכיוון הפיסגה שלה.
   
7. כשהגענו למעלה, ראינו מצד אחד נוף מדהים של הים, והאיים שממול לחוף של סנטה ברברה, ומהצד השני ראינו אחוזה-טירה ענקית ועתיקה קצת, שהסתבר שהיא שלהם. זה היה מבנה ענקי, עם עשרות חדרים, בצורה של האות ח',  עם כמה בריכות שחייה ועוד דברים שאני לא ממש זוכר, ובתוך הח' היתה רחבה ענקית עם מסלול מעגלי של חצץ עליו נעצרנו. המבנה והכל מסביב נראה בסגנון קליפורני-ספרדי, שזה אומר קשתות במסדרונות והרבה בגונביליות ודקלים מסביב. בקיצור.... בית (לא ממש בית.. יותר טירה) מדהים.
   
8. אז גם התברר לנו ששניהם גרים בבית לבד בבית הענק הזה, בלי ילדים או נשים, רק עם סוכנת הבית שלהם וחבורה ענקית של כלבים חמודים. אגב, הם היו בערך בני ארבעים, ולנו – היינו אז בני 22 בערך – הם נראו מבוגרים בהרבה מאיתנו, אבל הם התלבשו והתנהגו נורא צעיר, שניהם כמו פרסומת לקליפורני המתבגר, רוב הזמן במכנסים קצרות, שזופים, עם חולצות כפתורים צבעוניות ומשקפי שמש.
   
9. אחרי שעשינו סיור בבית, ובין היתר ראינו שם תמונה של שניהם עם ג'ימי קרטר, ותמונה של ג'רי עם פול מקרטני מהביטלס, הם הציעו לנו לגור שם כמה ימים, עד שימאס לנו ונרצה להמשיך. אנחנו דווקא תכננו להגיע ל-LA, שם גר בן דוד שלי , ואחרי התארגנות של כמה זמן להמשיך לטיול קצר במזרח הרחוק, אבל לא יכולנו לסרב להצעה שלהם להישאר כמה ימים במקום המדהים הזה, וככה עשינו בסוף. נדמה לי שישנו אצלם משהו כמו ארבעה לילות, ביניהם לילה אחד שהיתה בו רעידת אדמה שממש התעוררנו ממשנה וראינו דברים זזים – קליפורניה, איך לא ?!
   
10. כל הזמן הזה ניסינו להבין מי הם ומה הם. חקרנו קצת פה ושם, אבל אף פעם לא קיבלנו תשובות חד משמעיות או ברורות מספיק. לגבי עבודה או המקור לכסף שלהם, הם רק אמרו שהם מתעסקים בתקשורת סלולרית ולווינים, אבל מה שהיה מוזר זה שכל הזמן היה להם זמן חופשי, וקרי בכלל היה מבלה איתנו המון זמן, לוקח אותנו לכל מיני מקומות. ג'רי גם טען שהוא מלחין מפורסם של שירי נצרות, ושהיה לו להיט שהכניס מיליונים (זה מסביר את התמונה עם מקרטני ובאמת היה לו פסתנר כנף באחד החדרים שהוא היה מנגנן עליו מדי פעם). בכלל הם היו נוצרים מאמינים כאלה, קצת מוזרים, שכל הזמן היו אומרים דברים טובים על היהודים, כמו שאנחנו העם הנבחר וכדו'.
    
11. טוב נו... גם חשדנו שהם הומואים. כבר מבוגרים ועוד בלי נשים וילדים, שני גברים שגרים ביחד, וכו'. ולא רק זה. היו באים אליהם הביתה מדי פעם כל מיני צעירים. בנים. אחד אפילו לא האמין לי שאני גולש גלים בתל אביב, הוא היה בטוח שיש בישראל רק מדבר. לא ממש העזנו לשאול אותם ישירות, אבל הם טענו שהם פרודים או גרושים ושהם פשוט חברים טובים. נניח... לול.
    
12. ככה היינו אצלם כמה ימים. היינו איתם, בעיקר עם קרי, בכל מיני מקומות, מסעדות, בריכות של בתי מלון, בים, ובטח בעוד מקומות שאני כבר לא ממש זוכר. והכל על חשבונם. האמת, שנורא נהננו איתם – אז זה היה לשתות איתם בריזרים על חוף הים , לשתות long island tea באיזו מסעדה במרינה שבתפריט שלה יש מרקי זנב כריש, או לנסוע באוטו הפתוח של קרי עם המיזוג פועל (מנהג מגונה שירשתי ממנו, בלי גג פתוח אמנם, אבל עם חלונות פתוחים ומיזוג עובד).
    
13. אחרי שחלפו להם כמה ימים נפרדנו מקרי וג'רי ומסנטה ברברה. החלפנו כתובות וטלפונים (זוגתי ואני גרנו אז בדירה של אמא שלי לבדנו, אז היתה לנו כתובת קבועה גם), ולקחנו כיוון דרומה ל-LA. אחרי איזה חודש כבר היינו במזרח, ואפילו שלחנו להם גלויות מתאילנד והונג קונג, וכשחזרנו בסוף לישראל הם כבר היו סיפור מעניין מהעבר, שהיינו מספרים לחברים כשהיינו מראים את התמונות של הבית שלהם ששמנו באלבום של הטיול. נדמה לי שקיבלנו מהם מכתב או גלויה, ואולי אפילו החזרנו מכתב בחזרה, אבל זה היה טרום עידן האימיילים, ואחרי כמה זמן הקשר איתם ניתק לגמרי. 

מערכה שניה - תל אביב, ISRAEL

1. בסתיו 1991 התחלנו ללמוד באוניברסיטה, ובתחילת השנה השנייה אני מתאר לעצמי שקרי וג'רי כבר היו לא יותר מזכרון רחוק (כבר הספקנו לנסוע לחו"ל עוד קצת מאז). אבל באוקטובר 1992 קיבלנו טלפון מקרי. זה היה די מפתיע, אבל מה שהפתיע עוד יותר היה שהוא צלצל משדה התעופה בן גוריון. אחרי זמן לא ארוך, קרי כבר היה אצלנו עם האוטו השכור שלו, בדירה שלנו בתל אביב. קרי הופיע כשהוא נראה ולבוש אותו הדבר, בגדים קליפורניים טיפוסיים, מזוודה לא גדולה ביד ומנשא גמיש כזה של חליפות, כמו שאנשי עסקים תמיד לוקחים איתם לנסיעות עסקיות בחו"ל.
   
2. אני זוכר שבהתחלה התלהבנו מזה שהוא בא לבקר, והחלפנו חוויות מאז שנפרדנו ועד לאותו רגע. קרי התלהב מהלימודים שלנו באוניברסיטה , וכל הזמן אמר שאני עוד אהיה היועץ שלו בעתיד. אני נסעתי עם קרי להראות לו כל מיני מקומות, בתל אביב (כמו "אבו חסאן", מסעדת החומוס האהובה עלי בעולם כולו), וגם מחוץ לתל אביב (למשל, איך שהוא בא היה כבר סוכות, ונסעתי איתו לראות "הקפות" בנתניה, זה מה שהוא רצה... קצת מוזר... לול).
   
3. אבל הדברים שקרי סיפר על עצמו ועל ג'רי היו קצת מוזרים, וזה עוד בלשון המעטה. הוא אמר שג'רי מת ממחלה קשה זמן לא ארוך לפני שקרי בא לארץ (איידס ?!). עוד הוא סיפר שהם הפסידו את כל הכספים שהיו להם (שוב לא קבלנו הסברים של ממש, אפילו שהפעם שאלנו), והם נאלצו למכור את הבית הענק כדי לכסות על חובות (הוא עוד טען שמי שקנה את הבית היה עדנאן חשוגי, שיח סעודי ואחד האנשים העשירים בעולם, אבל זה כבר נשמע לנו דמיוני מדי). קרי טען שהוא נשאר כמעט בלי כסף ורכוש (שאותו הוא אחסן באיזה מחסן בארה"ב), והוא בא לארץ בלי הון בכלל. קרי סיפר לנו שהוא כבר היה בישראל כשהוא היה צעיר, כשהוא טייל באירופה בכלל בלי כסף, והגיע לישראל במעבורת מיוון עם כמה דולרים, ודווקא פה הוא עשה קצת כסף וגם עבד בקיבוץ, והוא טען שהוא חושב על להתחיל את החיים שלו מחדש דווקא כאן, בארץ הקודש. הוא הוסיף עוד שהוא ברר ברוסיה וגילה שאבא שלו, לפני שהיגר לארה"ב, היה בעצם יהודי וששם משפחתו האמיתי היה פנרובסקי (לפני שהוא "עוברת" לפנר), מה שעדיין לא הפך את קרי ליהודי ולא איפשר לו לקבל אשרת שהייה קבועה בארץ.
   
4. ככה עברו להם כמה שבועות, ולזוגתי כבר התחיל להימאס מזה שהוא גר אצלנו. הוא היה מסתובב בתל אביב, עם החליפה היחידה שהוא הביא איתו, וחוזר אחה"צ או בערב הביתה, כנראה מחפש כל מיני עסקים, אבל זה היה קצת קשה בלי להבין אף מילה בעברית. בסוף הוחלט שקרי יעבור לאולפן בקיבוץ, אבל זה לא החזיק הרבה זמן מעמד, והוא חזר אלינו הביתה. אז כבר התחילה לנו תקופת המבחנים של סימסטר א', ובסוף נאלצנו להעזיב אותו מהבית. זה לא היה ממש נעים, אבל הוא נהיה די קרצייתי. מה שמלמד אותך שאין ארוחות חינם בחיים. שָחוק אבל נכון.
   
5. בגלל שביפו יש קהילה של נוצרים מהסוג של קרי, הוא היה מסתובב שם הרבה, בייחוד בכנסיה שלו ובנמל, והכיר שם הרבה חברים. ככה הוא מצא לעצמו מקום אחר לגור בו, באיזה בית של נציג של האו"ם ברמת השרון, לאיזה תקופה ממושכת שההוא לא היה בה בארץ. אחרי שההוא חזר, קרי עבר לגור בנמל ביפו, ביאכטה של אנשים שהקיפו את העולם או חלק ממנו והשאירו את היאכטה שלהם בארץ לחורף ונסעו לארץ שממנה הם באו עד לבוא האביב. הייתי פוגש את קרי שם והיינו הולכים לאכול חומוס ביפו מדי פעם. הוא מצא לעצמו חברה אנגלית , תמהונית גם היא, נגנית גיטרה, והייתי רואה אותם שם על היאכטה.
   
6. כל הקטע היה קצת סהרורי, מקרי המיליונר הוא הפך לקרי "ההומלס", שאין לו עבודה מסודרת והוא לא יודע מה ילד יום מחר, שחי בבתים של אחרים ולא יודע את השפה של הארץ בה הוא נמצא. האמת, אולי הוא התנהג עוד קודם ככה, כי לרוב רק הרפתקן אמיתי, שאוהב להמר על הכל, יכול להגיע למצב שיש לו אחוזה כמו שהיתה לו ולג'רי.
   
7. לאט לאט התראנו פחות ופחות. הוא עם החיים שלו ואנחנו עם שלנו. ואז הגיע מקרה נוסף ששינה קצת את התמונה.

 מערכה שלישית - אפילוג קצת מפתיע וקצת מוזר

1. במסלול (כיתה) שלי באוניברסיטה היה סטודנט אחד בשם עוז (שם בדוי משום מה). הוא היה בולט בזה שהוא בא תמיד עם עניבות ובגדי משרד כאלה, כשאנחנו היינו לבושים כמו סטודנטים (אני למשל, עם קוקו מתולתל ארוך, ג'ינס וטי שירט). האמת שאף פעם הוא לא נראה לי ממש מוזר, חוץ מסיפורים ששי (שוב שם בדוי.. קצת מוזר) היה מספר לי עליו, אבל בגלל שלשי יש הרבה דמיון, יותר מדי, לא ממש האמנתי לו.
   
2. שי הוא חבר שלי עוד מכיתה א'. פעם היינו חברים ממש טובים, חלק מהזמן אפילו הכי טובים, אבל היום כבר לא כל כך, רק שומרים בקושי על קשר איכשהו. שי תמיד היה יוצר, בעיקר כותב סיפורים ושירים, ופעם היינו מקריאים אחד לשני מה כתבנו (מאז הוא נהיה משורר, סופר וכתב, ואני נהייתי... לול... משהו אחר). גם באוניברסיטה הייתי בא אליו הביתה לפעמים, והיינו מדברים שעות, אבל שי היה קצת מתוסבך ואפילו אושפז בבית חולים לחולי נפש לאיזו תקופה, אז ככה שלא תמיד קיבלתי את מה שהוא אומר כאילו אלה דברים נכונים ומדויקים.
   
3. עוז שכר דירה שהייתה דלת ליד הדלת של שי. מהתחלה שי טען שעוז קצת מוזר. אני זוכר שאיזה פעם נכנסנו אליו, שי ואני, לשחק שח ולשתות משהו, אבל לא ליותר מזה. אבל שי טען בעקשנות שבאים אליו אנשים מוזרים ושהוא חושב שהוא מסובך עם המשטרה. זוגתי ואני צחקנו על הפרנויה של שי בקשר עם עוז. יום אחד שי אמר לי שהגיעה לעוז משטרה צבאית ועוז ברח לבית של שי, נכנס קצת בכוח, והתחבא אצלו בארון, עד שהם הלכו. גם לזה לא האמנתי ממש. אבל שי התעקש ויום אחד הוא אמר שבאו אל עוז שוב מהמשטרה הצבאית ושהוא ברח מהם ותוך כדי הוא דרס שוטר צבאי אחד עם האוטו. זה כבר נשמע מופרך נורא, אבל זה הופיע בעיתון למחרת, בלי שמות אבל עם השם הנכון של פינת הרחובות ששם זה קרה, ואז הבנו ששי באמת צדק.
   
4. אבל בזה רק התחיל הקטע עם עוז. בשנה השנייה ללימודים התברר פתאום שהוא בכלל לא התקבל ללימודים. הוא הצליח לעבוד על המזכירות, ולהפוך לסטודנט מן המניין, איכשהו. וככה הוא סחב שנה וחצי עד שעלו על זה. פשוט נוכל. אגב, מאז הוא לא הופיע יותר לאוניברסיטה.
   
5. ועוד. עוז לא היה שם האמיתי שלו. הוא השתמש בשם בדוי בכלל (לול... שם בדוי לשם בדוי.. תודו שזה מקורי). ועוד. אח"כ רצו שמועות שהוא ואבא שלו הם רמאים מקצועיים מקרית גת, שעובדים על אנשי עסקים וגונבים מהם כספים, ושהמשטרה מחפשת אחריהם. זה רץ אצלנו בכל המסלול.
   
6. ועכשיו... מה הקשר בין כל זה לקרי וג'רי ?! טוףףף.....  זה מתקשר איכשהו... לול... אז ככה. גם קרי וגם עוז אהבו מאוד להסתובב בלובי של בתי מלון, שניהם לאותה מטרה. להתחבר עם אנשים שאולי יצליחו לעשות יחד איתם משהו עסקי. עוז כדי לרמות אותם וקרי כדי להיבנות מהם. והנה יום אחד קרי מספר לי שהוא הכיר מישהו נחמד שעניין אותו באיזה פרויקט או משהו דומה, והוא התחיל לספר לי עליו עוד פרטים. אני לא זוכר איך, אבל בסוף עלינו על זה שזה היה בכלל אותו עוז. וככה התחברו להם שני הסיפורים המוזרים האלה, אולי מהמוזרים שקרו לי בחיים, ונהיו לסיפור כמעט-דמיוני אחד. כנראה שכל אחד מהם מכר לשני סיפור על עיסקה שהוא יכול להביא לו... לול. בסוף הזהרנו את קרי מעוז ובזה זה נגמר.
   
7. זהו. זה מין סוף בלי סוף. אין לי מושג מה קרה לעוז בסוף, אם הוא יושב בכלא, נמלט מהארץ, או מצליח עדיין לעבוד על אנשים. ויותר חשוב, אין לי מושג מה קרה עם קרי. מתישהו הפסקנו לשמור על קשר. אני מניח שהוא כבר לא בארץ. האשרה שלו במילא היתה מוגבלת בזמן, ואני מניח שאם הוא היה כאן כבר היינו נפגשים מתישהו. אז בטח הוא בארה"ב, או במקום אחר בעולם, אולי הוא שוב מליונר כזה ואולי הוא עדיין מחפש את העסקה האולטימטיבית שתחזיר אותו בחזרה לאיפה שהוא היה כשפגשנו אותו בפעם הראשונה. אני מת לדעת.