 כינוי:
בן: 56 תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
אוקטובר 2003
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | 1 | 2 | 3 | 4 | | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 | |
הבלוג חבר בטבעות: | 10/2003
WEEK 3 - שונא הכללות
אני די מתעב קביעות החלטיות. למי בכלל יש מונופולין על האמת ומי יכול להיות בטוח מה יהיה מחר. אני אף פעם לא מתיימר לדעת משהו בוודאות מלאה. למה לי. או כמו שסבתא שלי היתה תמיד אומרת, "מה זה נותן". והכי גרועות אלה הקביעות החד משמעיות שאמורות לתפוס לגבי כולם, ההכללות האלה.
אני שונא הכללות. זה לא שאני לא חוטא בהכללות בעצמי פה ושם. אבל זה לא מפריע לי לתעב אותן. והכללות שבאות מכאלה שאצלי מוכללים בהכללה לא טובה, אני שונא הכי. אין מעצבנות יותר מהכללות שאתה לא מסכים להן אפילו ברמה הלא הכללתית.
אני גם שונא כאלו ששונאים כל הזמן או כל דבר, אבל זה כבר לגמרי לא קשור , וזה גם אוקסימורון בכלל, אלא אם כן אני שונא את עצמי, וגם את זה אני לא מוציא מכלל חשבון. אתם רואים, ניזהרתי מלהיות החלטי ולא אמרתי שאני שונא את עצמי. אולי. בטח לא פחות מאחרים.
בימים האחרונים ראיתי איך הפוליטיקה מתעוררת לה לחיים חדשים. ביילין הבריק והבזיק שוב, ויצא עם התוכנית הגרנדיוזית החדשה שלו, והנה כל העולם כמרקחה. לשמאלנים יש במה להאחז, לפחות לאמיתיים שבהם, ולימנים יש שוב את מי לשנוא, ולאלו שמקווים יש למה לקוות פתאום, אפילו אם התקווה היא קלושה שבקלושות, ולמקטרגים יש פתאום בוגדים חדשים, אחרי שבטח כבר נמאס להם לגרש את עראפת כל הזמן.
ואני דווקא שמחתי לי כל הזמן הזה. לא רק בתור שמאלני שמחפש תקווה ותש כוחו מראשי ממשלה שלא עושים כלום ורק נזהרים לא לזוז ימינה או שמאלה מדי, ולא רק בגלל שתמיד ראיתי ביוסי החביב מעין פוליטיקאי לדוגמא שהלוואי שהיה ראש ממשלה אבל הרי מראש אין לו סיכוי להגיע לזה, ואפילו לא רק בגלל שתמיד כיף שיש משהו לשמוח עליו, אלא גם בגלל שנהניתי לראות את כולם מזדעקים להם, כל אחד לכיוונו הוא, והכל בגלל רעיון ערטילאי שלא היתה לו כל משמעות אם כולם לא היו מחטטים בו כל כך הרבה, כי מה ההבדל בין אותו "הסכם" דימיוני לבין איזו עבודת גמר שהיה כותב איזה סטודנט על הפתרון הנכון לסכסוך במזרח התיכון? ההבדל לא נמצא במסמך עצמו אלא בתגובות, ובלי התגובות ההסכמון הזה לא היה מתקיים בתודעתנו יותר מחצי דקה.
אז שמחתי שהיו כאלה שרצו להיתלות בהסכם הזה ובגלל זה דיברו בו, אבל יותר שמחתי על כל אלה, המכלילים מהקבוצה היריבה, שרצו להתנער מההסכם ההוא ובגלל זה הירבו כל כך לדבר בו. אז מה אם אני שונא מכלילנים, ועוד יותר שונא את היריבים שבהם? אם מכלילן מקדם את מכירותיי, שיכליל לו. הכללה נעימה וימנית. כשנהיה גדולים נוכל להסתכל אחורה ולראות מה עלה בגורלן של ההכללות האלה, אבל בטח לאף אחד לא יהיה כח לעשות את זה, כי יהיו הכללות אחרות כבר לטפל בהן.
אבל לא שמחתי על כל הסקרים האלה, שכולם נשאלו בהם, וגם מיהרו לענות, מה הם חושבים על הסכם ג'נבה. הרי אף אחד לא קרא מה ההסכם אומר, והנה, כולם יודעים כבר להגיד אם הם בעד או נגד. העניין הזה ממש הציק לי. וכשבסוף השבוע פורסמה תמצית של ההסכם בעיתון, לא ראיתי שאף אחד מסביבי טורח בכלל לקרוא מה כתוב שם. הרי למה לקרוא? ההכללות כבר נעשו להן, והכל כבר סוכם והוחלט לו.
אז הנה מצאתי זן חדש של אנשים לשנוא יותר מכולם. מכלילנים, מהקבוצה היריבה כמובן, שלא קוראים בכלל עיתונים, אבל מפרשנים אותם.
אבל בבקשה לא להתרגש, מחר אני אמצא בטח זן חדש ומתוחכם יותר, שאותו אני ממש, אבל ממש, אשנא יותר מכולם, עד לבאים בתור.
ואני הרי בכלל שונא כאלו ששונאים אחרים, אבל לא שונא את עצמי. לפחות לא אומר את זה בקול. אז לכו תבינו איך כל זה מסתדר ביחד. ואולי באמת לא.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
