מכוני כושר.

כמה ענייני מיסים.

כמה וכמה התלבטויות.

חתולים שמחפשים בית.

והמון המון עבודה.

והיו עוד די הרבה השבוע. בטח יותר ממאה.

אני לא חושב שפתרתי אף אחד מאלה שלמעלה, וגם את רוב רובם של האחרים לא.

אבל היה שבוע די מוצלח. עד עכשיו.

אולי דווקא בגלל שכל הדברים המטרידנים האלה סולקו הצידה ביד רמה, ונשארתי בעיקר עם מה שרציתי לעשות.

אבל אני מקווה שאני לא אשלם על ההדחקות האלה את המחיר בסוף.

ואם כן, לפחות שהמחיר יהיה זול.

ואם יהיה יקר אז גם לא נורא, כי הרי נהניתי בסך הכל, וזה העיקר.

אבל בלי ריביות בבקשה. זה לא מגיע אפילו לי.

בסופשבוע לא יהיה שונה ממש.

יותר הזדמנויות להצדיק למה לא עושים מה שלא עושים, אבל עבודה שלא השלמתי אני יכול לעשות גם בבית, ככה שלא נצא בזול גם אז.

בכל זאת, יהיו יותר מפגשים בסופ"ש, זה נכון, אבל מצד שני גם פחות, ובטח שיותר געגועים.

אז זהו. לא ממש שונה ובטח שלא דומה. אבל עכשיו רק שש בערב והסופ"ש רחוק ומרוחק עדיין.

ובינתיים נזכרתי בעוד כמה דברים להוסיף לרשימה, אבל אין לי מה לכתוב אותם כאן.

הם רק יהדהדו לי יותר חזק בזכרון.

אז למה לי.  

נראה לי שאם אני אצליח למחוק אפילו אחד מהם ביום, זה יהיה מוצלח.

תחשבו על זה, זה בערך 365 בשנה. או בדיוק אפילו.

בלי להחשיב שנים מעוברות.

ובמחשבה ראשונה זה לא נשמע כל כך קשה - אחד ביום.

אבל איפה. לפי זה כבר ביצעתי כמה אלפים טובים עד היום, וזה ממש לא נכון.

הסטטיסטיקה לא משקרת, כמו שנהוג לזמר.

אז נראה לי שאני אמשיך איך שטוב לי.

לפחות טוב לי ככה.

למה להסתבך בהרפתקאות של מה שטוב לעשות, כשאפשר לעשות מה שטוב.

יפה. לפחות קיבלתי החלטה.

אבל לקבל החלטה זה כמו למחוק פעולה לביצוע.

לפחות זה נשמע דומה.

ואת זה לא ממש רציתי לעשות בכלל.

אז יש לי פתרון מפאיניקי לכל העניין, אני אחליט שבינתיים אני לא אמחק כלום, אבל הכל נתון לשינויים.

וזהו.