אי בודד שכזה, למרות שעוד לא יצא לי להיות על אחד לבד. לבן וירוק ותכלת שהופך כחול. גירסה (לא כל כך) מודרנית לגן עדן.

למשל, אחד כזה:

היו כאלה שסערו להם. אני זוכר אחד פאסיפי שהוריקאן שיטה בו ואחד אטלאנטי שטורנדו היכה בו. או ההיפך. אני לא סגור על ההבדלים. אבל קצת פחדנו שם, בין הקוקוסים המתנדנדים ברוח.

היו כאלה שרגעו. צלולים ומזמינים. אבל בטח גם הם סערו מתישהו. הכל עניין של תיזמון.

 ואני? בין ערסל לעוד דג וקסאבה, או בין צלילה ללובו לוהט קבור באדמה, או בין פטאי למשחק כדורעף חופים, או בין ספר לקרם לחות על עור צרוב, או בין מחרוזות צדפים לעוגת בננות עם תה של שעה ארבע, אני - אם רק היה אפשר לקבל רשות רב פעמית למנהרת זמן פרטית לאחד מהאיים האלה, כזאתי שאפשר לזנק אליה מכל מקום ובכל שעה, ישר למים הקרים...

אני הייתי קופץ בלי היסוס. לעומק המנהרה.

מה כבר יש להפסיד פה בזמן שהזמן שם לא זז לו? בטח כלום.

אז dream away... לחיי האיים שבדרך.