[ במקור התפרסם פה פוסט בשם "גלגול נשמות - חלק א", שהיה חלק מטרילוגיה באותו שם. בינתיים איחדתי את הטרילוגיה והוספתי לה פרק נוסף, ופרסמתי הכל מחדש בפוסט אחד, בשם "גלגול נשמות - הסאגה". ככה נוצר לי חלל, שבו הכנסתי את הפוסט שמובא למטה, שהוא פוסט שנכתב במשותף ע"י אמיגו, ג'ון ועל ידי, והתפרסם בבלוג של אמיגו, שנסגר בינתיים, ולכן הרגשתי צורך להביא אותו כאן, במקום. ]

21/01/2004 2:01:00

פּיט, פּט, טוּ (או: אינטימיות מוחצנת)

אמיגו:

כמעט ואין עוד כאלה כמו ליאופרד. איך אני יודע? לפי מחקר גנטי של הגללים שהוא משאיר אצלי בבלוג כמובן.

וג'וּן – הלא ברור כשמש שהיא אחת ויחידה! (לכל היותר...)

לכן, משמח אותי מאוד שהם הסכימו לקפוץ לביקור השתכשכות דווקא בג'קוזי שאין לי, ומתוכו - לספר לכולם מה דעתם על אינטימיות מוחצנת, ואולי על עוד דבר אחד או שניים. על הטקסט של ג'וּן רק רפרפתי במהירות ואת זה של ליאו לא הצלחתי לסיים, לכן לא נותר לי אלא לחמם היטב את המים, להפעיל בחוזקה את כל הזרמים ולהוסיף הרבה בועות קצף ריחניות, בהקדמה שליאו היה בוודאי מכנה דקדנטית וגו'ן היתה מסרבת לפרסם תחת שמה, בשל איכות נמוכה מדי.

ואם זו לא אינטימיות מוחצנת, אז אינני יודע מהי.

ג'וּן:

אחרי הפעם החמישית, בערך, שליאו אמר לאמיגו משהו על רעידת האדמה, כבר לא יכולתי להתאפק, ושאלתי מה זה. החבר'ה-לייצים האלה, שמזכירים לאחדים מאיתנו את הזקנים של החבובות, הספיקו לפתח להם בדיחה פרטית. ובדיחה פרטית, בפלטפורמה פומבית, נשמעת מביכה בדיוק כמו כל בדיחה פרטית בחברה.

כדי לא למתוח אתכם יתר על המידה, אספר כאן שמדובר באיזה פוסט על רעידת אדמה, שלאופרד כתב בבלוג שלו, ואמיגו הבטיח לכתוב עליו בבלוג שאין לו. או משהו כזה. בדיחה פרטית פר-אקסלנס, אבל תמימה לחלוטין. זה לא כאילו האדמה רועדת בכל פעם שהם יושבים יחד בג'קוזי.

כן, גם הג'קוזי זה כבר בדיחה פרטית של שלושה לפחות. כמו המגדלור. כמו סיבון הגב הרחב (?) והשעיר (?) של אמיגו.

נוצרים, בשעות ערב מסוימות, ולפעמים גם בשעות בוקר מסוימות, מפגשים של כמה מגיבים (מגיבנים?) קבועים, הנודדים בין בלוגים קבועים. ומטבע הדברים, מהמפגשים האלה, שחלקם סינכרוניים, חלקם א-סינכרוניים, נוצר הוויי. נוצרות בדיחות פרטיות. סוג של הסתודדות, בלי שיהיה כאן בעצם כל סוד, מפני שהכל גלוי לכולם!

מספיק שמשהו נאמר בבלוג אחר, בפוסט אחר, או אפילו! בחלק אחר של שרשרת תגובות ארוכה כאורך הגלות, כדי שתיווצר בדיחה פרטית.

ליאו:

התגובות שכולנו מגיבים פה בישרא חשופות לעיניהם של כל קוראי הפוסטים למיניהם, שאת חלקם אנחנו מכירים בדמויותיהם, אך לרובם אנחנו לא מודעים, ואף יכולים להיות ביניהם כאלו המוכרים לנו מהעולם החיצון, אך אין לנו מושג כי הם בולשים בעיניהם אחר דברינו.

החשיפה הציבורית של התגובות מעלה שאלה ביחס ליכולת להתכתב אינטימית במסגרת ההגבתית, והכוונה לאו דווקא לאינטימיות מהסוג המיני, אלא לאינטימיות באשר היא. מצד אחד, אינטימיות נמדדת לפי תוכן הדברים הנאמרים, ועל כן אין לכאורה חשיבות לנוכחות הציבורית האופפת. הצהרת אהבה, למשל, תחשב לאינטימית גם אם תעשה בלב ליבה של מסעדה הומת אדם ולקול מחיאות כפיהם של הסובבים. אך מצד שני, ישנם דברים אשר אם יאמרו בחדרי חדרים הם ייחשבו לאינטימיים, אך חשיפתם לעיני כל תשיל מהם מעטה שברירי זה. שכן עצם הפרטיות מייצרת אינטימיות, ואמירה תמימה למראה, כגון מחמאה על חיוך, תקבל בנסיבות של קרבה משמעות אינטימית, בעוד שלו נאמרה במהלך ויכוח תגובתי בבלוג רעשני במיוחד, המחמאה החיוכית היתה מתפרשת אחרת, כמחמאה חברית ותו לא. בהתעלם מהסיטואציה האפשרית בה ייזרקו לחלל התגובתי אמירות בעלות אופי אינטימי מובהק, כאלו אשר בכוחן להתעלם מהציבוריות המתפרצת סביבן, הרי שברוב המקרים, אמירות בעלות פוטנציאל של אינטימיות, המושלכות לתוך ערב רב של תגובות-צד-שלישיות, לא תתפרשנה כאינטימיות וציביונן יהא אחר בתכלית. אך האם מדובר בתוצאה מחויבת המציאות?

תשובה של ממש אין בידי, שכן מגוון האפשרויות גדול מכדי להתיימר להקיפן במספר שורות אשר מתגבשות תוך כדי כתיבתן, אבל סיטואציה ספציפית אחת לפחות, בה יכולה להתקיים אינטימיות בסביבה ציבורית, מצליחה בכל זאת להדהד בראשי. היות והנחנו כי אמירות בעלות פוטנציאל אינטימי זקוקות למצע של פרטיות, הרי שאם ניתן לספק להן אחיזה בשבבי חשאיות אף באווירה ציבורית, הן תוכלנה להתקיים בה על אף הקשיים.

מעטה חשאי יעיל ניתן לספק על נקלה באמצעות רמזים או קודים. אך מדובר במעטה מלאכותי ומכוון מדי, שהרי אם קיימת כוונה להסתיר דברים, מדוע להביע את האמירות בפומבי במקום לעשות שימוש בדרכי תקשורת פרטיות. ואכן, אני מניח שחלק מהמגיבים נוטים למייל את האמירות היותר פרטיות שלהם, תחת לפרסמן ברבים.

אך קיימת גם דרך התנהלות בה נוצר מעטה חשאיות מסוים שלא במכוון, או לפחות שלא על פי תכנון מבעוד מועד. כך למשל, שיחות מרובות במגוון נושאים שונים יוצרות בין המגיבנים המשוחחים הקשרים פרטיים שמגיבנים אחרים לא נחשפים להם, ובתהליך אבולוציוני זה נולדות אמירות בעלות גוון אישי מסוים, כגון בדיחות פרטיות, אשר למביט מהצד תיראנה כמשפט חד-ממדי וחסר רבדים במקרה הטוב, וכמשפט נבוב וחסר משמעות במקרים אחרים. אך האם אותן אמירות סמי-פרטיות, אשר חשופות לעין כל אך לא מובנות במידה שווה על ידי כל אחד ואחד, יוצרות אינטימיות בין בעלי הסמי-סוד? תשובה ברורה אין לי, אבל בשליפה שרוולית-אינסטינקטיבית נראה לי שכן.