גנדי: שנים אני מנסה להבין ולא מצליח. מי שמע על גלגול נשמות שמביא אותך לאותו מקום בדיוק?

אני: מה זאת אומרת? היית גנדי גם בגלגול הקודם?

גנדי: כן. לא סתם גנדי. אותו גנדי.

אני: ומה רע בזה?

גנדי: רציתי שינוי. כמה אפשר להיות במרכז העניינים כל הזמן. כמה אפשר להטיף למחאה שקטה ולצום?

אני: אז בגלל זה ירדת למחתרת? כדי שתוכל לעשות מה שתרצה? אני לא בטוח שאפשר להתגרות ככה בגורל. אם רצו שתהיה שוב גנדי, אז אין מה לעשות נגד זה.

גנדי:  לא, לא בגלל זה. מי היה מאמין לי? חסרים כפילים? אין הרבה פסיכים כמוך.

אני: you can say it again...

גנדי: אין...

אני: (מתפרץ לו באמצע) עזוב, בדיחה גרועה. תגיד משהו, על מה הודית לי מקודם?

גנדי: אה, שכחתי לגמרי. פשוט עזרת לי להבין שאני לא אותו גנדי. גנדי של פעם היה יודע למה הוא יודע שאתה מעשן. אני סתם ידעתי. זה לא אותו הדבר. אתה מבין? אני יודע את כל הדברים, אבל לא יודע איך אני יודע אותם.

אני: זה לא מה שקורה בכל גלגול נשמות? תמיד יודעים כל מה שהיה בגלגול הקודם אבל לא יודעים איך יודעים את זה.

גנדי: זהו בדיוק. עכשיו אני יודע שבאמת התגלגלתי לגנדי אחר. אחרת הייתי יודע יותר. פעם ידעתי הרבה יותר.

(אני לעצמי: אולי הוא סתם סכלורוזי? בכל זאת, הוא לא צעיר)

אני: ומה הלאה?

גנדי: (קם ומתחיל ללכת) שמעתי שמחפשים אנשי מכירות באיקיאה. אף פעם לא מאוחר להחליף קריירה.

אני מחסל את שאריות הלאסי של גנדי (הרי זה לא משהו שאפשר לשמור ואח"כ למכור אותו במיליונים בתור חפץ של גנדי). טעם גן עדן יש ללאסי הזה.

אני לא ממש זוכר איך הגענו לשם, ואיך בדיוק נפגשנו שוב מאז הפגישה הטראומתית הראשונה שלנו. אבל כבר מזמן הפסקתי לחפש היגיון בסדר-יום שלי.