לפני כמה שנים לאופרדוס למד קפוארה בישראל. הוא למד בחוג שהיו בו מורים ברזילאים, ומאוד נהנה, וכשהם חזרו לברזיל אחרי שנה בערך, הוא לא רצה להמשיך ללמוד אצל מישהו אחר.

הקפוארה היא מין שילוב בין אמנות לחימה לבין תנועות ריקוד אפריקאיות, שנוצרה במקור על ידי עבדים אפריקאיים שהוגלו לברזיל, שרצו לשמור על מסורת הלחימה שלהם וחיפשו דרך להסוות אותה מפני אדוניהם שאסרו עליהם כל גילוי של ביטוי מלחמתי.

היום הקפוארה מאוד נפוצה ברחבי ברזיל (וגם בישראל), יש הרבה מועדונים ולכל מועדון המאסטר שלו, אבל מולדת ומעוז הקפוארה היתה ונותרה Bahia, המדינה היפה והמקסימה שבחלק הדרומי של החוף הצפון-מזרחי של ברזיל.

בחופים של באהיה, ובחופים הצפוניים יותר, לאופרדוס נתקל בקפוארה שוב, ובכל מקום.

גם בערבי קפוארה שהלכנו אליהם במיוחד - כמו זה:

וגם סתם ברחוב או על הים, כשקבוצת קפוארה מתרגלת תרגילים וריקודים, וסביבה מתקבץ מעגל של אנשים (Roda) שבאים לצפות בקפואריסטים ולשמוע את המוזיקה של הנגנים שתמיד מתלווים אליהם, בתוף ובבירנבאו.

והנה דוגמא לרודה טיפוסית:

מהר מאוד לאופרדוס עבר מצפייה להשתתפות, ופצח בתרגילי קפוארה משלו, וכמובן שזה חייב את הוריו המסורים גם לקנות בגדי קפוארה תואמים, איך לא:

וככה נוצרה לה מסורת, לפיה בכל עיירת חוף שמגיעים אליה, לאופרדוס נוטל חלק בשיעורי קפוארה, או על החוף :

או באולם המיוחד של המועדון:

ובהדרגה לאופרדוס גם התחיל ליטול חלק בהופעות קפוארה, בתפקיד משתתף-אורח, או על הים או סתם באמצע העיר, מול קהל אוהד:

וכמו שקורה עם כל כל תחביב טיולים אצלנו, ויש לא מעט כאלה (כל אחד נוצר בהתאם למדינה שבה אנחנו מטיילים באותו זמן), אני שואל את עצמי אם לאופרדוס יתמיד עם זה גם בארץ, או שזה ישתכח ממנו עם החזרה לישראל. נחייה ונראה.