בבוקר נתקלתי בידיעה שהיום עומדת להיחנך המעלית הראשונה בירוחם. ועוד ל
בית בן שתי קומות. מזל טוב.
אני זוכר את המעלית הראשונה בתל אביב. לפחות ככה ספרו לי. שהיא הראשונה. מעניין אם היא עוד קיימת. כשהייתי ילד היינו אוהבים לעלות ולרדת בה, סתם ככה, אפילו שכבר היו הרבה מעליות משוכללות יותר ברחבי העיר, רק בגלל שהיא היתה הראשונה. היא היתה באיזה בית עלום וסתמי ברח' בן יהודה (מעניין אם מישהו יוכל לאשר או להכחיש את עובדת היותה הראשונה מבין המעליות בת"א), ונראתה מעלית בסגנון צרפתי שכזה, מורכבת על החלל שנוצר באמצע גרם המדרגות, בלי כוך אטום מבטון, אלא בתוך שבכת ברזל שרואים דרכה את החלל ואת המעלית. גם המעלית עצמה היתה בנויה מסורגי ברזל מסוגננים (משורגים בצורה שמזכירה קצת מרפסות בניו-אורלינס), והדלת שלה היתה מתקפלת הצידה כשהיו מושכים בידית. אז בטח עוד לא היו הוראות שמחייבות דלתות כפולות וחסינות.
כשהיינו עולים ויורדים בה, היינו רואים את חדר המדרגות זז לעומתנו, ממש כמו שניתן היום לראות במעליות זכוכית שקופות, רק שבמקום השיק ההיי-טקי היה במעלית הזאתי משהו רומנטי, שהצלחתי להבחין בו אפילו שהייתי ילד קטן. אבל למרות הרומנטיקה, אני חושב שהמעלית הזאת לא ידעה סצינות תשוקתיות רבות. קצת קשה להחליף נשיקות לוהטות בין זרים במעלית שרואים דרכה הכל.
השאלה מה עושה לעיר ואם בישראל העובדה שהיא נטולת מעליות. כושר מוגבר של התושבים, זה ברור. אבל האם גם רגשי נחיתות? אני מודה שממש לא חשבתי על זה עד לידיעה ההיא. תמיד אני מאפיין מקומות לפי הימצאות של רמזור, ולו רק אחד, בתחומם. אבל אף פעם לא חשבתי לחדור לתוך הבתים בחיפוש אחר התשובה. שנים גרתי בדירת גג בקומה רביעית וחצי בלי מעלית, ואני לא זוכר את זה בתור סמל (לאי) סטטוס, אלא רק בתור שאלה ששואלים קוני דירות באופן חצי אוטומטי. ממש כמו חניה או אינטרקום. אבל כשזה מאפיין של עיר גדולה, ועוד כזו שיש בה הרבה בניינים בני כמה וכמה קומות (כן, אני יודע. עברתי דרכה כבר כמה פעמים), זה כבר חורג מגדר הנורמלי. מעניין אם תושבי ירוחם ידעו שהם נטולי מעליות לחלוטין ואם זה הפריע להם. אני במקומם הייתי רץ עם זה לבחירות המקומיות שהיו שם לא מזמן, או בסיסמה "אם בעזה יש אז למה לא בירוחם" (זה בסדר. גם שם הייתי. ויש), או בסיסמה נגדית שמדגישה את הטוב שבדבר, משהו בסגנון "עיר ללא הפסקה", רק בגרסה המקומית.
האמת שמעליות הן אובייקט שמעורר פוביות ודימויים רבים, וניתן להגיד עליהן לא מעט, אבל אני עכשיו בתקופת-אימוני-קיצורים, אז אני אסיים בזה שהייתי מעדיף בהרבה אירוס ירוחם בגינה שלי על פני מעלית בחדר המדרגות.