בחודשים האחרונים הקדשנו, נורמה ואני, לא מעט שעות לעבודות קרמיקה בחצר שלנו, והעובדה הזו הצליחה להתגנב לאחד מהפוסטים שכתבתי, ואפילו לככב בו קמעא.

בסופשבוע הקרוב, אם לא נבלה את כל כולו בקרבת המקום הנמוך בעולם (משום מה זה נשמע כמו מקום שאמור להרעיף השראה על המבקרים בו, אבל אצלי הוא תמיד מעלה רק תמונות של אנשים מבוגרים מכוסים בבוץ מכף רגל ועד ראש), אני אסיים את המבצע הממושך הזה - שלטעמי הצריך את שירותיו של אסטרטג צבאי מנוסה קרבות ורק בנס הסתדרנו בלעדיו עד עכשיו - מכיוון שנותר לי בערך חצי מטר של רקע עשוי מכמה סוגי לבן כדי לסיים.

אז לזכר העבודות המונומנטליות שאו-טו-טו מסתיימות, ובגלל שאני יודע שעד שאני אקח תמונות של הספסל השלם והמושלם, ועד שאני אפתח אותן, ועד שאני אסרוק אותן תעבור, במקרה הטוב, שנה, אני מביא פה שתי תמונות מייצגות, שנלקחו משלבי העשייה.

אחת ממוקדת, בשביל שיובנו האלמנטים (במגבלות הגודל הקשות של ישרא):

ואחת מרחבית שמראה (במעומעם) חלק לא קטן מהספסל כולו, בשביל שיובנו הפרופורציות:

אבל פטור בלא כלום אי אפשר, אז אסיים במשפט מתבקש:  קדימה לפרויקט הבא! (סוציאליסטי ככל שזה נשמע, ככה אני מרגיש כרגע). ורק שתדעו שעל הפרק (המחשבתי) עומדים - שולחן יצוק בצורת חייה / ציפוי תחתי לאמבטיית הדרקון שלנו / מחילות תת-קרקעיות שישמשו כמיני מגרש משחקים ביתי / מזרקה יורקת מים בצורת ייצור ביצות כלשהו. מי אמר שהקיטש מת.