זה הכל עניין של מיצוב, היא אמרה. הוא הנהן בלי להבין הרבה. בכל זאת, בשביל זה בדיוק הוא שכר את שירותיה. כדי שתעצב עבורו גלריה מנקרת עיניים ומושכת רגליים, לשים בה את העבודות המוכנות. אז שתעשה את עבודתה בלי להעמיס עליו יותר מדי מהבעיות שכרוכות בכך. הוא מעולם לא טרח להתייעץ עם מישהו אחר בקשר לעבודתו.

במשך יותר משלושים שנים שהוא בנה כלי מיתר. בייחוד כינורות, אבל גם גיטרות ומנדולינות, עודים, בללייקות, קונטרבסים, וגם צ'לו. תמיד הוקסם מהצלילים הרועדים-נמוגים שמופקים מהפריטה, בלי קשר לתג או לאפיון של כל כלי וכלי. ניסיונות נגינה שערך בגיל צעיר בכל מיני כלים גילו לו שני דברים. האחד, שמידת הכישרון הנגינתי שלו לא משתווה למידת המשיכה שלו לכלי המיתר, והשני, שהאהבה שלו לכלים האלה היא אהבת אמת. חזקה יותר מכל האהבות אחרות שהיו לו עד אז בחייו.

תמיד אהב להתגאות בכך שהוא משתמש בחומרים הכי מעולים שהיד משגת. עצים גרמניים שנהג להשביח אותם על ידי אכסון של כמה שנים במחסן מיוחד בים המלח, כדי שיהיו נטולי לחות ומושלמים מבחינת המרקם. עם השנים רכש גם מיומנויות ייחודיות, והעבודה שלו נחשבה לשם דבר בקרב מביני עניין, ואפילו יצא לו שם עולמי ביחס לחלק מסוגי הכלים. הוא גם המציא פטנט או שניים שנתנו לכלים שהוא יצר צליל איכותי יותר, עם טביעת האצבע שלו, שחדי שמיעה מוזיקלית יכולים היו להבחין בה. הדייקנות היתה סמלו המסחרי.

בתחילה היה מחלק כלים לאמנים מתחילים שנראו בעיניו רבי כשרון או פוטנציאל. חשב שכך הם ישביחו את נגינתם וגם הכלים שלו יזכו להכרה מסוימת. אז עוד היה מדובר מבחינתו בתחביב ותו לא. מששמו נהיה מוכר בקהילה המוסיקלית המקומית וגם העולמית במידת מה, החל למכור את כליו בעבור כסף, אך גם אז, רק לכאלו שהיו ראויים בעיניו לנגן עליהם. "הכסף נועד כדי לאפשר לי לקנות חומרים טובים יותר ולהקדיש יותר זמן לבנייה" נהג לומר, "אני לא מעוניין ברווח לשם רווח, אלא רק לקיים את עצמי כדי שאוכל לעסוק במה שאני אוהב יותר מכל".

ובמידה מסוימת, אולי הכי לא מסוימת שניתן כאשר עוסקים בבני אדם בעולם קפיטליסטי ומערבי,  הוא באמת התכוון לזה. לפני עשרים שנים בערך הגיעו אליו נציגים של חברת סוזוקי היפנית וביקשו שישתף איתם פעולה בהקמת פס ייצור יוקרתי לכינורות. סטרדיבריוס החדש הם קראו לו אז, כדי להחמיא לאגו שלו ולהקל עליו את ההסכמה. סכומי כסף לא קטנים התעופפו אז בחלל החדר, אבל הוא, נאמן לאמונתו, לא הסכים. "מסיבות טובות" כפי שנהג להגדיר זאת שנים אחרי, כשנכדיו שאלו אותו איך יכול להיות שטובי הנגנים בעולם מנגנים על יצירותיו והוא לא מחזיק בבנק חשבון ובו סכום בן שבע ספרות. "איך אפשר לייצר כלי איכותי בפס ייצור" הוא אמר אז וגם שוב ושוב אחר כך, וגם "אני לא יכול לתמוך במסחור של יצירותיי" וגם "לכל כלי שייצרתי היתה כתובת. אני לא מוכן שכל אחד שיכול להרשות לעצמו את זה מבחינה כספית, יקנה כלי שבניתי וישים אותו לראווה בסלון ביתו". תלונות מסביב על עקשנותו לא חסרו, אבל היה לו קשה להבין על מה ולמה הן הושמעו. ואן-גוך הוא לא היה, לפת רעב לא הגיע ולמעשה היה מאוד רחוק מזה. הכנסה לא חסרה לו, ברוך השם. בהמשך הדרך גם חסך כסף לילדים ולנכדים, בהיקפים צנועים, הרי הוא לא היה עיוור לכל מה שקורה סביבו ולרצונות ולצרכים של בני משפחתו, כך נהג לסנגר על עצמו.

האיכות דברה בעד עצמה. ההצלחה לא אחרה להגיע ועמה גם הפרסום. שמו נישא בפי רבים וכתבות נכתבו עליו, על בונה הכינורות מרחוב דובנוב. הוא עצמו לא התראיין וגם לא מצא לנכון להופיע לטקסים רבי רושם אליהם הוזמן. פרסים בהם זכה על מפעל חייו נתרמו על ידו לקרנות לעידוד מוזיקאים מתחילים, למרות ריבים לא קטנים שהדבר עורר אצל בני משפחתו. לא היה מדובר בצניעות מיוחדת מצידו, טרח לבאר, אלא בחוסר עניין מופגן בכל מה שזר ליצירה עצמה, מה שהעצים עוד יותר את ההילה המסתורית שנקשרה לשמו. סיפורים שונים צצו, חלקם הגיעו גם לאוזניו ועוררו אצלו גיחוך שמקורו בתמיהה. עד ליומו האחרון הוא לא הבין מדוע מישהו יתעניין בחייו הפרטיים, הכה חיוורים בעיניו.

ההקרבה מצידו היתה כמעט טוטאלית. אוכל, נסיעות ותענוגות אחרים לא נחשבו בעיניו. בנות זוג נטשו לאחר זמן לא רב, משגילו שאהבתו הגדולה אינה נתונה להן. האחת שנשארה היתה מעריצה עיוורת. נגנית בינונית כמוהו, שאהבה מוזיקה יותר מהכל, ידעה לזהות את כישרונו הגדול בנגינתם של אחרים, ונאחזה ביכולותיו עד למותה בטרם עת, אוהבת אותו כאומן או כאמן, יותר מאשר כאיש שאיתו חלקה את יצועה וחייה.

שנים של עבודה הקהו את עיניו. בתחילת שנות השישים לחייו, כשחבריו משפעם פורחים בחייהם החופשיים שלאחר פרישה מעבודות יומיומיות מעיקות, הוא המשיך לעבוד ללא הרף, מקדיש עצמו יותר מתמיד לעבודתו, אלמן מבת זוג, אב לילדים גדולים שאינם קרובים אליו נפשית או פיזית, בונה ויוצר, וחוזר חלילה, נעזר בשוליה צעיר ששימש עבורו יותר מהכל כמקור לבחינת הסיבים הדקים ואיתור הפגמים הקטנים. את כל היתר הוא התעקש לעשות בעצמו, ובגפו.