אני לא מצליח לשים את האצבע על הסיבה המדויקת, הרי אני אוהב גם ספרים קלילים או מצחיקים, שאינם מתגאים בעלילה מתוחכמת או בכתיבה גאונית, אלא מסתפקים ברעיון מושך עין או שובה לב. ובכל זאת, הצלחתי לסגור את עצמי בפני הז'אנר. אולי זאת המילה "מדע" שמרתיעה אותי (שהרי עם הבדיוניות אין לי שום בעיה באופן כללי, אך אינני חובב ידוע של כתבי עט מדעיים נטולי תמונות), ואולי זה הפן החייזרי שפעמים רבות נראה לי כמו המצאה לא מוצלחת במיוחד של ילד בגיל בית ספר יסודי. אבל גם ספרי אגדות  מתחום המד"ב אני לא רואה את עצמי קורא היום. גם לא כאלה עם מוסר השכל, כמו אדון האור. הסרט שר הטבעות, למשל, שזוכה היום לעניין ואפילו סוחט תשואות בקרב כמה מחבריי, לא מעורר בי עניין קלוש אפילו, ואני דוחה את הצפייה בו לשלב הכבלים, ומעדיף על פניו כל סרט צרפתי מינורי. את הטרילוגיה, שקראתי בילדותי, ברור לי שאני לא אקרא בשנית, גם לא לשם התרעננות שלפני הצפייה בסרט.

בלית ברירה אני מגיע למסקנה שבדומה ליתר חבריי לעולם הזה, אני פשוט חייב להיות צר-מוחין באיזשהו אספקט, ומד"ב הוא בחירה טובה ליישום, לפחות כמו כל בחירה אחרת. או זה, או שיש באמת משהו מרתיע בז'אנר כולו, שאולי נובע מהעובדה שכל יוצריו נשלטים מזה דורות בידי חייזרים שמבקשים להפיץ תיאוריות שונות בקרב תושבי כדור הארץ, לשם קידום מטרותיהם החוצניות. כך או כך, משעשעת אותי המחשבה שכל אוהדי הז'אנר הם זומבים נטולי הגיון חופשי, טענה שלא כל כך קל לסתור אותה.

* הכותב הינו חבר במסדר אבירי העולם השטוח, ומחבר הספר "מאה ואחת הוכחות מדוע השמש סובבת סביב כדור הארץ", זוכה פרס ההוגו לשנת 1939.

נ.ב.

חצי שעה אחרי שכתבתי את הנ"ל, העירה לי נורמה טלפונית שמקומו של הארי פוטר נפקד מהפוסט. אז אני יודע שזה לא ממש מד"ב, ואפילו לא ממש פנטזיה, אלא יותר מסחטת כסף מכל דבר אחר, אבל בכל זאת יש בו כדי להאיר את הז'אנר באור הראוי לו, והוא גם מתקשר אוטומטית לשר הטבעות בימים אלה, אז אני אסכם בארבע מילים: חרא של ספר, בעיניי.