לא שתכננתי הענקת פרסים מפוארת בסגנון ערוץ 2 לזוכה, וגם לא פרסי תנחומים למקומות השני והשלישי, אבל מחשבות שנתקעות לפעמים בראש, מתקשות להיחלץ משם בעזרת עצמן בלבד. אז לרגל האירוע פרשתי על השולחן את שנות קיומי, נעמדתי על הכסא, והסתכלתי עליהן מגבוה.

מהר מאוד נופו רוב השנים. חלק נחתו על הרצפה ברכות וחלק השמיעו קולות חריקה או שבר עם הנפילה. מסתבר ששנים שהחשבתי בעבר נראות היום ממרחק הזמן כמוצלחות או חביבות, אבל לא כרבות משמעות, מסקנה שלא התקבלה על ידי כולן בהסכמה שקטה, כך התברר לי.

לבסוף נשארתי עם מספר מצומצם למדי של מועמדות סופיות. השנה בה התחברתי עם נורמה? זו בה נולד ילדי הראשון? זו בה התחלתי לעבוד במקום עבודתי הממושך והנוכחי? כל אחת מהן נראתה בעלת חשיבות והשפיעה על חיי באופן בלתי הפיך, אבל איכשהו, היה לי קשה לראות באיזו מהן כזוכה בלעדית. ועל זכייה משותפת לא יכולתי להכריז, גם בגלל שאני תמיד שונא כשלא בוחרים במנצח מוחלט, וגם בגלל שהמקום הפנוי על שולחני העומס לעייפה מצטמצם לכ-20 ס"מ מרובעים, בהם לא ניתן לאכלס מספר שנים, גם לא אחת על גבי השנייה.

מחשבה מאומצת נוספת, שכללה התנמכויות והזדקפויות לסירוגין על הכסא עד כדי שחיקת ישבנים מעיקה, הביאה אותי למסקנה כפולה, או יותר נכון, לשתי מסקנות משתרשרות:

1. 
   
   השנה המשמעותית בחיי היא השנה שלפני שנת הולדתי. די ברור שאם הוריי לא היו משתעשעים בשנה זו, בינם לבין עצמם, לא הייתי בא כלל לעולם, וכל אותן שנים עוקבות לא היו משמעותיות כל כך ב(אין) חיי. מה גם, שכבר לפני שנים נודע לי ששקול נשקלה אפשרותה של הפלה, ככה שברור כי מדובר היה בשנה של החלטות גורליות מבחינתי.


2. 
   
   קצת עצוב להכריז שהשנה המשמעותית בחיי חלה עוד לפני הולדתי, ולכן אני מכריז בזאת רשמית כי השנה הבאה (2004) תהיה השנה המשמעותית בחיי. אבל אני לא מתחייב שלא לחזור על התהליך לקראת סופה, ולהכריז על זו שלאחריה דברים דומים.

זהו, עכשיו סופסוף יש קצת מקום על השולחן. אולי אפילו לתמונה.