גונבה לאוזני שמועה שסוס ילדה ושבבלוגים שלה ושל קיפוד יש ריקושטים מהמבצע. חשבתי להגיב שם, אבל אז הבנתי שעוד לא יצא לי לשטוח בבלוג שלי את המאורעות הפרטיים של נורמה (ושלי) בתחום. ומשום מה, זה נראה לי טבעי שפוסט לידתי יתפרץ לו באמצעה של טרילוגיה שכתובה בלשון נקבה.*

אצלנו בפעם הראשונה זה קרה בחודש השביעי להריון. חזרנו לבית של ההורים של נורמה מטיול בצפון שכלל, בין היתר, טיול ברמת הגולן, סקי (רק אני) וריקודים במסיבת פורים בקיבוץ בצפון (שנינו). הגענו לשם בערב, לחגוג לנורמה יומולדת מאוחר, ואחרי חצי שעה ופרוסת עוגת יומולדת נורמה התחילה להגיר מים בכמויות שאיימו להטביע את השטיח.

את הנסיעה מזרחה לירושלים - באותו זמן עוד לא היו הרבה מקומות בהם ניתן היה ללדת באופן טבעי יחסית, אז נורמה התעקשה מראש על משגב לדך, ומרוב המהומה לא חשבנו לרגע שזה לא המקום המתאים ללידה מוקדמת -  העברנו בנהיגה סמי-היסטרית (אני) ובקריאה בספר הכנה ללידה (נורמה), שעד אז הנחנו בטעות שעוד יהיה לנו זמן לעיין בו, כשנורמה צועקת כל כמה דקות לעולם "אבל רק התחלנו את קורס ההכנה ללידה".

כשהגענו, הצוותים היו עסוקים בלידה של מישהי שעברה תאונת דרכים, והופנינו לחדר ריק שבו חיכינו כמה דקות קצרות-ארוכות. בסוף נכנסה לחדר מיילדת, ואחרי פשפוש קל בתוככי נורמה, שאלה בטון ביקורתי את נורמה אם היא בטוחה שזה לא היה סתם פיפי, ויצאה לה. למרות הפקפוק המפורש, החלטנו לנסות ולבדוק את מרווחי ואורך הצירים בעצמנו, בלי מוניטור כמובן, והתוצאה (המוטעית) שהגענו אליה היתה צירים רחוקים ולא סדירים. אז מה נותר כבר לעשות? אני קראתי את הספר ההכנה ללידה ונורמה ניסתה לקרוא כתבה בעיתון על עירית לינור. בערך שעה אחרינו הגיעה אמא של נורמה לבית החולים, הציצה במבט חטוף, ואמרה בטון נחרץ של מי שעברה כבר ארבע כאלה, הלידה התחילה!

To make a short story even shorter, האחות נקראה מיידית לחדר, והיא עצמה קראה מיידית לרופאה, שהחלה מיידית בלידה נטולת אפידורל ודומיו, ונורמה ואני מיידית האדמנו, אדים וזעקות מלאו את החדר, שרירים התכווצו, הוראות מכל כיוון ריחפו בחלל האוויר, ואחרי בערך שעה נוספת מאז בואה של אמא של נורמה, יצא לעולם בננו בכורנו.  וחצי שעה אחריו יצאה גם השלייה, בשעה טובה. ואת הרך הנולד זכינו להביא איתנו, כמה שבועות אחרי זה, לאחד מהשיעורים האחרונים של קורס ההכנה ללידה, אל מול קריאות השתהותן של היולדות לעתיד.

על הפעם השנייה אין לי הרבה מה לספר. ההיריון התחיל בדימומים ונגמר בניתוח קיסרי, וכלל יותר מדי כאבים, מתחים ואשפוזים במשך שמונת חודשי התרחשותו. אבל לפחות התוצאה יצאה מלבבת לא פחות.

* [בתגובה לאחד מחלקי טרילוגיית החלומות הכרונולוגיים שלי, שאל אותי סבסטיאן למה בחרתי לכתוב אותה בלשון נקבה, ועניתי לו שאני עדיין לא יודע אבל בדר"כ הסיבות מתגלות לי בהמשך הדרך. עכשיו אני חושב שייתכן וזה היה מעין קורס הכנה ללידה של הפוסט הזה, אם כי בכלל לא כתבתי אותו מנקודת מבט נשית, אלא דווקא אישית]