[הסיפור מפורסם ברסטובלוג במקביל]

על יוסף תמיד אהבו לומר שהוא נולד כמבקר-מסעדות. האמת שזו לא היתה הגזמה יתרה, שכן אביו, מבקר מסעדות בעצמו, היה לוקח אותו איתו לעבודה מאז היותו תינוק, ויחד הם טעמו מדי שבוע, כל פעם במסעדה אחרת, מבחר גדול של מנות. עם השנים התפתחו אצל יוסף חושי טעם וריח יוצאי דופן ברגישותם, תוצאה של גנים נכונים וניסיון רב, והוא נחשב למבקר-מסעדות מוערך מהשורה הראשונה.

הרגליו של יוסף חרגו זה מכבר מגדר עבודתו, וליוו אותו באשר הלך. הוא נהג לבקר להנאתו מאכלים במסעדות מזון מהיר, ארוחות בביתו ובבתי חברים, מצרכים שקנה במכולת, ואפילו מזון לחיות מחמד (עד שלבסוף קנה לעצמו שם בתחום, והפך את התחביב החייתי למקצוע מניב). עם השנים התרגלו משפחתו ומכריו לתחביבו האקסצנטרי וחדלו להעיר לו עליו, וחלקם אף מצאו את מנהגיו חינניים או לפחות נושא משעשע לשיחת-חולין.

לפני מספר שנים החל יוסף לבקר אף מוצרים שונים, החל מכלי כתיבה וכלה בצעצועי ילדים. הכל התחיל בכך שעמיתו לדסק, מבקר-רכב, פנה אליו בבקשה להחליפו בכתיבת טור בשל מחלת פתע, ויוסף, שנענה לבקשה מתוך הסתייגות, מצא להפתעתו שעריכת ביקורת שכזו אינה שונה בהרבה מעריכת ביקורותיו שלו. הוא פשוט החיל על המקרה את טכניקת הביקורת הקבועה שלו, תוך שהוא משתמש בחושי הטעם והריח המפותחים שהוענקו לו לשם ביצוע המשימה (אפשר ללמוד לא מעט על רכב על-ידי ליקוק רכיביו עם קצה הלשון).

הרחבת אופקי טעימותיו היתה ליוסף תחביב בלבד, עד שנתבקש על ידי עמית נוסף להחליפו באופן זמני. היה זה מבקר-הספרות של העיתון בו עבד יוסף, שביקש ממנו לבקר שני ספרים בתקופת היעדרו. יוסף, שהיה מורגל בקריאת ספרים מקובלת להנאתו, החל לקרוא את אחד הספרים כדרך כל אדם, אבל לא הצליח לדרג את איכותו של הספר, אלא רק לציין לעצמו אם הוא לרוחו או לא. הוא ניסה ללקק את דפי הספר אך גם בכך לא היה די, שכן הדבר העיד רק על איכות הכריכה והנייר ולא על תוכנם.

אחוז אכזבה שוטט יוסף בחדרו במשך מחצית הלילה, עד שלפתע הבזיק במוחו רעיון. שבוע לפני כן נחו עיניו על כתבה בה סופר על פיתוח גלולה המאפשרת לגדל בקיבתם של בני אדם חיידקים המצויים בקיבתם של מעלי-גירה, המאפשרים להם לפרק תאית. למחרת היום יצר יוסף קשר עם המדען שעסק בפיתוח הגלולה, והציע לו להיות שפן ניסיונות האנושי שלה. בשעות הערב שב יוסף לביתו, מצויד בעשרים גלולות, לאחר שהקפיד לא לאכול מאום במהלך היום.

בטנו המקרקרת סייעה ליוסף לאזור אומץ. הוא בלע גלולה אחת, תלש את הדף הראשון של הספר, ונגס ממנו חתיכה. לדף לא היו טעם או ריח של ממש, אך חושיו המחודדים של יוסף הורגלו להבחין גם בדקים שבאניצי הריח והטעם. להפתעתו, הדף הראשון עוכל במשך כדקה, קצב סביר בהחלט גם ביחס לקריאה. יוסף הקפיד ללעוס היטב כל דף לפני בליעתו, ולאכול את הדפים לפי סדרם, כשהעמוד הראשון של כל דף פונה כלפי מעלה, כדי למנוע ערבוביה תכנית בבטנו. מדי כל 30 עמודים בלע יוסף גלולה נוספת, כמצוות המדען, שכן לפירוקם של הדפים לפרודות, כך סבר, היה ערך משל עצמו לצורך הביקורת.

עם סיום עיכולו של הספר הראשון הפך יוסף מיומן באכילת נייר עד-כדי-כך שקצב האכילה שלו היה מהיר מקצב הקריאה של הזריזים שבקוראים. מותש ושבע פנה יוסף לשירותים ופלט לאסלה גללי נייר מעוכלים, ועד שסיים לעשות את צרכיו היתה מוכנה בראשו ביקורת מובנית, מפורטת ומשובחת על הספר.

שתי הביקורות הספרותיות שיוסף פרסם זכו לתהודה בקרב מביני דבר, אשר טענו כי הן מציגות זווית ראייה חדשנית, ויוסף התבקש לחבר ביקורות-ספרות נוספות. עורך העיתון בו עבד יוסף, אשר סבר כי עניין הפיכתו ממבקר-מסעדות למבקר-ספרות הוא סיפור ראוי כשלעצמו, שלח לביתו כתב מתחיל כדי שזה יראיינו. הכתב, זריז מחשבה וחטטן לא קטן, הצליח לעלות על טכניקת הביקורת המופלאה של יוסף, ובסוף אותו שבוע זכו יוסף ושיטת עבודתו לכתבת-שער גדולה בעלת כותרת מאירת עיניים.

סיפורו של יוסף הכה גלים. רבים טענו שלא ייתכן תחליף לקריאה ויזואלית וכי קריאה עיכולית משולה לצפייה בסרט זול המבוסס על ספר-מופת, אך אחרים התרגשו נוכח האפשרות לקרוא תוך כדי נהיגה או צפייה בטלוויזיה. הביקוש לגלולת הפלא, אשר בינתיים אושרה להפצה, הרקיע שחקים, והמדען גייס את יוסף לככב בקמפיין פרסומי עבור הגלולה, תמורת תמלוגים הולמים מהמכירות. המהומה שכחה רק כאשר התברר כי קריאה מוצלחת אפשרית לאותם בעלי סגולה שניחנו בחוש טעם מפותח ביותר, ונמצא כי אלה מהווים רק פרומילים בודדים מכלל האוכלוסייה.

יוסף עצמו הפסיק עם ביקורת-המסעדות והחל לעסוק רק בביקורת-ספרות. משנשאל מדוע נטש את מקצועו המקורי אשר ירש מאביו ונשבע בעבר כי יחדל ממנו רק כאשר לא יוכל לעמוד על רגליו, השיב יוסף כי הוא מוצא את כל מבוקשו בעיסוקו החדש המאפשר לו, בנוסף על פרנסה הוגנת, מזון לגוף ולנפש גם יחד.