לפני שנתיים בערך התחלתי בהקמת אתר. אני חושב שפצחתי במלאכה בגלל שהתלהבתי מהלימוד העצמי של שפת התכנות, מהבנייה ומהוספת הגאדג'טים השונים, אבל גם היה לי משהו להגיד. זה היה אתר שהוקדש לדבר שיש לו משמעות לא מבוטלת בחיי, טיולי טיילים. שתלתי בו כמה אמירות לא מגובשות בענייני טיולים ומטיילים ועם הזמן גם הוספתי עליהן אמירות חדשות, שיחד יצרו איזה מוטו שמתחיל בדרכי טיול אבל נגמר בדרך חיים. אחרי כמה חודשים בהם הוספו זרזיפי משפטים שאיתם לא הייתי ממש שלם, הכרזתי רשמית על סגירת האתר למבקרים. למעשה לא הייתי צריך לבצע כל פעולה, מכיוון שלא היה קיים אף שלט שכיוון לאתר, והוא היה מיותם כמעט ממבקרים עוד קודם לכן. כעבור כמה זמן הוא זכה לפריחה מחודשת, כשמישהי מהעבודה שלי ראתה אותו ואהבה מה שהובע בו, ואף תרמה מפרי עטה לכתוב. אבל היה מדובר בפריחה מאוחרת שלא האריכה ימים.
כשפתחתי פה את הבלוג, ידעתי מלכתחילה על מה אני מתכוון לכתוב. על הכל. שבסגנוני האישי זה אומר בעצם על כלום. מצד אחד אין הגבלה על התוכן, ומצד שני הכניסה מותרת רק לרסיסי תוכן. פה לא היה לי כל מוטו מוביל, ולכן גם הכתרתי את הבלוג בכותרת לא מחייבת.
די מהר החלה להתגנב אצלי השאלה, האם לגעת בענייני הטיולים. ניסיון העבר שלי הראה שהרצינות שבה לקחתי עת העניין בפעם הראשונה יצרה טרחנות רבה בכתיבה. אז החלטתי שלא להחליט. והנה, כבר לפוסט החמישי שלי התגנבו להם תמונה של אי טרופי יפהפה, כותרת טיולית וכמה משפטים שחובקים חלקיקי חוויות מאיים טרופיים בהם הייתי בטיוליי, וגם חלום ישן אודות מנהרת זמן טיולית.
בפוסט השביעי, אשר התחיל בתור תיאור של דרכי עבודה שונות לקרמוק הספסל המונומנטאלי שלי, החלה כבר להסתנן השקפת עולמי הטיולית, כאשר בעזרת הקישור האלגנטי בעליל- "בשבילי הקרמוק הוא סוג של טיול" - שטחתי את מניפסט-העל הטיולי שלי, על פיו חשובה דרך הטיול יותר מאשר יעדו, על משקל עדיפות ברירת האמצעים על פני המטרה (תקראו שם, שם זה מוסבר הרבה יותר טוב).
ופתאום מצאתי את עצמי עם פוסט שביב-חוויתי ועוד פוסט מרומז על הצד הפילוסופי של הטיול, וכאילו התבקש מאליו פוסט ההמשך, זה שמחבר את צדדיו השונים של הטיול ומעמיק בהם. אבל הספקות הישנים המשיכו בעינם, ולכן יצא לאוויר העולם הפוסט הששה-עשר, שכותרתו, "הטיול שבתוכי - הקדמה למה שאולי יבוא ואולי לא", אומרת בעצם הכל, ובו התלבטתי איך לכתוב והאם בכלל, והסברתי את מהות הספקות, והוא הוא מהווה את ההקדמה האמיתית למה שאני מתכוון לכתוב על עולם הטיולים (שם מצויה גם הסיסמה שבלעדיה לא ניתן יהיה לזכות בגישה ליתר פרקי הסדרה המתרקמת).
אז ככה. הפור נפל והמניפסט ייכתב. אבל למען שפיות הקוראים המזדמנים, אני אזליף את הפרקים בטיפין טיפין, בינות לפוסטים מטה-טיוליים. אני מקווה שלא יצרתי יותר מדי בילד-אפ, כי אין מה לצפות לתובנות מיוחדות, רק ערב רב של הגיגים טיוליים מסודרים בסדר מחשבתי מסוים, שמתיימר להביע עמדה נחרצת על היקום בכללותו.
ההקדמה הראשונה
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
