חלק ב' - התארגנות

(4)

את דברת בקול ברור, ואני השבתי לך בתוך עצמי.

- אל"ף, ציות מוחלט, לא רק מבחינת הביצוע, אלא גם מבחינת האמונה. אם לא תבטח בהוראה שלי, אפילו אם תבצע אותה כמו שרציתי, החמצנו את אחת המטרות החשובות שלנו, לפחות מבחינתי.

הכרתי היטב את הסלידה שלך ממילות בטחון. מבחינתך, הייתי אמור לסמוך עליך שתדעי מה טוב בשבילי, אפילו יותר ממני, ולהיות בטוח שלא תעשי משהו שייפגע בי. האמת, סמכתי עליך בצורה עיוורת, אבל חששתי ממה שיקרה ביום בו באחד מאותם רגעים קריטיים תשכחי לשאול אותי בזמן אם אני מצוי על גבול היכולת או מעבר אליו, והאמון שלי בך ובאינטואיציות שלך יתפוצץ לי בפרצוף, באופן מכאיב במיוחד. אלא שהיום הזה עדיין לא הגיע.

שני נערים התקרבו אלינו, רודפים אחרי כדור שהשליך אחד מהם רחוק מדי. אחד ג'ינג'י ושמנמן והשני רזה ובעל שיער שחור. שנינו היינו מודעים לנוכחותם, אבל את המשכת בדברייך מבלי להפנות אליהם מבט, ואני לא התכוונתי להתיק ממך את עיניי, בייחוד לא אחרי שטעיתי קודם בכך שעצמתי אותן.

- בי"ת, מותר לשאול, להבדיל מלפקפק, אבל יש שאלות שיכולות להישאל רק לאחר מעשה. אני מצפה ממך שתדע להבחין בין שני הסוגים, אבל לא יקרה כלום אם תיכשל באבחנה, כל עוד תדע להתאפק עד לזמן הנכון לשאול, כשאתקן אותך ואורה לך לעשות זאת.

את ידעת את נפשי. בעוד שהפקפוק היה רחוק ממני, שאלות היו מציפות אותי תמיד, והתקשיתי לשמור אותן לעצמי. לעיתים נהגתי ככה מתוך רצון לחדד בפנייך נקודה, כשחששתי שאם אעיר הערה מסוימת את עלולה לראות בכך גילוי תעוזת יתר מצידי, ואז הייתי מנסח את דבריי כשאלה. ולעיתים עשיתי זאת מתוך רצון לקיים את משאלותייך באופן טוב יותר, שכן הכרתי מקרוב את האופי ה"יקי" שלך. גם על החוף צצו במוחי שאלות, אבל זה היה מקרה קל לאבחון, בנאום כמו זה שנתת לא מתערבים באמצע.

הנערים שיחקו מאחורי גבינו. הרעש שהקימו רגליהם ברודפם אחרי הכדור נדם, ושניהם חדלו מלצעוק אחד לכיוון השני. מכיוון שלא היה אף אחד אחר במרחק של כמה עשרות מטרים, היה ברור שהנערים מתמקדים בנו, אולי אפילו מקשיבים לדברייך, ואולי רק בוהים במה שנדמה להם כזוג אוהבים ערומים מתערסל על החוף. אבל לא היה לך חשק להטריד את עצמך מנוכחותם.

- גימ"ל, אתה יודע שאני לפעמים נוטה לדקדקנות יתר, אבל תשתדל לדייק בביצוע כמה שיותר. אני מבטיחה שההוראות תהיינה מספיק מפורטות, ככה שלא יהיה לך מרווח גדול מדי לטעויות או לסטיות מביכות.

בעבר הייתי נעלב מהנחייה שכזו. ידעתי כמה חשובים לך הפרטים הקטנים, ואת ידעת כמה אני משתדל למלא אחריהם, אפילו שטבעי האמיתי היה רחוק מכך, אז למה להדגיש כלל כזה טריוויאלי, ועוד כזה שהוכחתי כבר פעמים רבות שאני מודע לו ועומד בו. אבל למדתי להכיר בזה שלאמירות שלך, כשלעצמן, ובמנותק מהתוכן שלהן, יש גם חשיבות. לפעמים את אומרת לי משהו במכוון, למרות שאת יודעת שאני יודע אותו, רק לצורך האמירה.

בהתחלה סברתי שזה מין סוג של סימון טריטוריה. הנה, אתה שלי, ואלה הכללים שלי, ולא איכפת לי לגָדֶר את שניכם גם בפעם המאה. אבל סוג כזה של רפטטיביות חייתית לא התאים לך, ובאמת, במשך הזמן למדתי שתמיד יש לכך סיבה נוספת. בפעם הזו, למשל, חשבתי לעצמי שאת בטח רומזת לי שהמעמד מחייב, ושהחלל-בזמן הזה שנטלנו לעצמנו משאון שעון-העולם-החיצון, מצריך אותנו למאמץ נוסף.

ואולי בכלל כיוונת למשהו אחר, אך מה זה חשוב. לא תמיד ירדתי לסוף דעתך, אך לרוב לא הרגשתי שאני זקוק לכך. כשהיה לך חשוב להבהיר לי את מניעייך, טרחת לפרט אותם, לפעמים אפילו בטרחנות יתר שהעליבה במקצת את האינטליגנציה שייחסתי לעצמי ושהייתי בטוח שאת מודעת לה. כשלא מנית את הסיבות להוראותייך, הייתי רשאי אמנם לנחש, אך לא הייתי חייב לדעת.

מאז ומעולם נהגת לעשות אתנחתא בין הוראה אחת למשניה. ההפסקה המלאכותית היתה כה בולטת, עד שיצא לנו לדון בה לא פעם. לטענתך עשית זאת על מנת להדגיש את דברייך, אך אני סברתי שאת עושה את זה כדי לשוות להם אופי תיאטרלי משהו, מעין סלפסטיק שליטתי, שכה התאים לך. ומעת לעת היתה עולה בראשי המחשבה שאת עושה כן רק כדי לבחון האם בהפסקות שבין המילים יצליח חיוכי - שחיכית לו בחצי זדון (חובבת עונשים שכמוך) חצי אהבה (חובבת צחקוקים שכמוך) - להתגנב החוצה.

הנער הג'ינג'י ניצל את ההפסקה כדי להעיר לחברו הערה אותה שמענו שנינו היטב.

- תראה איך היא משפיטה אותו.

- תשתוק, הם שומעים אותך, השיב הנער הרזה.

- אני בחיים לא הייתי נותן ל-א-י-ש-ה להתנהג אלי ככה.