חלק ב' - התארגנות

(6)

הגאות התקרבה לשיאה, והמים שמלכתחילה ליחכו את כפות רגליי, הרטיבו עתה דרך קבע את כל אחורי גופי ואת רגלייך, כאשר מדי פעם הגיע גל קוצף שכיסה בנתזי מים את שיפולי בטנך ואת ראשי שהיה צמוד אליהם.

- דל"ת, וזה חשוב בייחוד בעקבות מה שקרה עכשיו עם הנערים, אני רוצה כמה שפחות מגע בינך לבין האנשים האחרים על האי. אני לא מתכוונת לכלוא אותך בבקתה עד ליום שנצא מהאי הזה, אבל שעתיים של אור יום בכל בוקר יספיקו לך לדעתי. וגם בזמן שאתה בחוץ תשתדל לדבר כמה שפחות עם אחרים.

בשניות הראשונות דרישתך נראתה לי קצת מוגזמת, אבל ידעתי שבמילא יש תועלת נוספת מבחינת יחסי השליטה לבידודי מהעולם החיצון, וגם לטעם שבמניעת אור יום ממני הייתי מודע, כך שבמחשבה שנייה, הכלל הזה נראה לי די סביר לאור תקרית הנערים. ובכלל, לא באתי לאי בשביל להכיר חברים חדשים. ככה אולי אהיה מרוכז יותר בניסוי הזה שלנו, אם אפשר לקרוא לזה כך.

פי היה מלוח מהמים שהושפרצו על פניי כל כמה שניות, ועיניי - שהמשיכו להביט בפנייך ההפוכות ללא הפסקה - צרבו מהמלח. כל כמה זמן מחית עם ידך את טיפות המים מפניי, אך לא הצעת לי לסגת מעט לאחור כדי לצאת מטווח הגלים, ואני גם לא ציפיתי ממך שתעשי כן.

- ה"א, אני יודעת שאתה מאוד אוהב גינוני שליטה מילוליים, ואתה יודע שאני מתחשבת בזה בדרך כלל ולפעמים אפילו מורה לך לקרוא לי גברתי, מלכתי או שמות אחרים מהסוג הזה שאתה מחבב, אבל נראה לי שפה באי לא נצטרך לשים על זה דגש. אולי רק פה ושם. אני רוצה שהציות שלך יתבטא בעיקר בהתנהגות שלך, במאמץ שלך לרצות אותי, ולאו דווקא במילים ששנינו יודעים שהן עולות בזול.

מאז ומעולם אהבתי את הצד ההשפלתי-וורבלי של השליטה. נהניתי מהעלבות שהטחת בי וחיפשתי איך לסמל את שליטתך בכינויים שהענקתי לך. ואילו את תמיד דאגת להבהיר לי שאת סולדת מכל אלה, משחקי ילדים קראת לזה. אולי זה סתם עניין של העדפה, חשבתי לעצמי אז, ואולי זה נבע דווקא מחיבתי לדבר. בכל מקרה, אני התרגלתי למַתֶן את כינויי החיבה שהדבקתי לך, ואת מחלת לי עליהם כשהם צצו בפי מעת לעת.

השמים התקדרו. כמו שקורה באזורים טרופיים, כל התהליך כולו, המעבר מצבע תכול מתובל בכדור שמשי לשמיכה אפורה כהה ועבותה, לקח דקות ספורות, ותוך כמה דקות נוספות החלו טיפות גדולות של גשם ליפול מהשמיים. ליקקתי בהנאה את שפתיי, מוהל את מליחותן במתיקות של הגשם. גם עיניי נשטפו מהמליחות שדבקה בהן, ובירכתי ביני לבין עצמי על המבול המרענן. את התקת לראשונה את מבטך ממני מאז החלת לדבר, והרמת את ראשך לשמיים. שנינו אהבנו להרגיש את הגשם שוטף את פנינו, ולא מעט פעמים בעבר יצאנו לרחוב בבגדינו באמצע יום גשום כדי לספוג את הרטיבות לתוכם. הופתעתי מכך שקטעת באמצע את נאומך, אך לא אמרתי מילה ונותרתי דומם מחכה שתפני אליי את מבטך בשנית.

- טוב, נראה לי שזה סימן שנפסיק לבינתיים. ובכלל, אני חושבת שאת הכללים הספציפיים במילא נקבע כבר בזמן אמת. בוא נחזור לבקתה.

- זה משהו שעשיתי? או אולי שלא עשיתי? שאלתי, מודאג מהקטיעה שלא היתה אופיינית לך.

- לא, טיפשון, לא תמיד הכל קשור בך, השבת.

רק לאחר יותר מחודש התוודעתי אל הסיבה שגרמה לך להפסיק את דברייך באמצע. בדיעבד, כשניסיתי לשחזר את רצף האירועים שאל רובם כלל לא הייתי מודע בזמן שהתרחשו, בשל היותי ספון בבקתה במשך רוב שעות היממה, לא יכולתי שלא לסמן את אותו רגע של פתיחת שערי השמיים כרגע שבו החלו הדברים להתגלגל אל כיוון מסוים. אבל בעת שקמנו מהחול, ולקחנו איתנו את המגבות ואת יתר החפצים, שהספיקו בינתיים להירטב כליל מהגשם השוטף, לא ייחסתי לאותו אירוע שום חשיבות, ולמעט התמיהה שעלתה בראשי ונשתכחה ממני במהרה, לא חשבתי על כך יותר.

בדרכנו לבקתה נטלתי ממך את כל החפצים, ואת פרשת את ידייך הריקות לצדדים כדי לקלוט בהן כמה שיותר ממי הגשם. האטתי מעט את צעדיי והבטתי בגופך העירום מאחור בעת שהלכת, פרוש כולו לעין כל כאילו אין בו שמץ של בושה. אהבתי אותך כך, פותחת את עצמך אל העולם, ובסתר לבי אפילו קינאתי בך על תכונתך זו. כדי שאפתח אל העולם גם אני, הייתי זקוק לך שתעזרי לי בכך.

***

ב"משחק" הזה יש כל כך הרבה כללים, כתובים ולא כתובים, שלפעמים זה נראה כאילו הם מקלקלים את ההנאה ממנו. אבל זה לא רק שהם נדרשים בגלל הרגישות (שלא לדבר על הסכנות) שיש בחלק מהסיטואציות שהבדס"מ מוביל אליהן, אלא הם גם חלק בלתי נפרד מכל העניין. הצד הכנוע זקוק לכללים, זה ברור, כי זה הרי חלק מהרצון שלו, להיות מוגבל, אבל גם הצד השולט זקוק להם, כי לאף אחד אין כוונה לאכוף כל הזמן מחדש כללי אד-הוק, שלצד השני לא ברור מה הם. אך מה שיפה הוא, שדווקא בים הכללים הזה צומח לו חופש ייחודי. החופש להגביל ולהיות מוגבל כאוות נפשך, לחוות חוויות בלי גבולות שמוכתבים חברתית, להתרגש תוך הסרת עכבות, לממש דברים מנוגדי מוסכמות. ובשביל זה באמת הייתי זקוק לעזרה שלה.