חלק ב' - התארגנות

(8)

העובדה שבבקתה לא היו מקלחת או שירותים, וגם לא מקור אחר של מים זורמים, כאשר כל אלה סופקו רק בבקתה המרכזית שבסמוך לחוף, התנגשה ברצון שלך לבודד אותי מהעולם למשך מרבית שעות היממה. מצד אחד לא רצית לאפשר לי גיחות ללב-העניינים של האי כל אימת שאחפוץ בכך, או אפילו מתי שגופי ידרוש זאת, כי בכך היתה מסוכלת כל כוונתך, אך מצד שני זה לא היה אפשרי למנוע ממני רחצה, שלא לדבר על הצרכים האחרים שלי, שצריכים היו למצוא את דרכם לאן שהוא.

- אז מה נעשה כדי שלא תסריח לנו את כל הבקתה? שאלת.

- אני יכול להתקלח כל בוקר לפני החזרה שלי לבקתה מהפסקת הבוקר שלי, השבתי, ולגבי הדברים האחרים, אולי יש דרך שאני אאסוף אותם, אולי לדליים האלה שיש פה בבקתה, ואפנה אותם כל בוקר לשירותים באותה הזדמנות שאני הולך להתקלח.

- אבל אני לא בטוח/ה שזה יספיק, אמרנו שנינו באותה נשימה.

- את המשכת ראשונה - אם תצטרך להתרוקן, נגיד בצהריים, זה אומר שנצטרך לסבול את הפסולת הפרטית שלך איתנו בערך 20 שעות, ואותי לא תתפוס ישנה ככה, גם אם זה יהיה מכוסה באלף שכבות. אני לא רוצה לחשוב על הזבובים, שלא לדבר על הריח.

- וגם אני נידבתי את ספקותיי - ומה בדיוק אני אגיד לאנשים שיתמהו למה אני צועד כל בוקר עם דליים ריחניים למקלחות? זה יכול להיות מביך ואפילו לעורר שמועות.

בתיאוריה דברים יכולים להיראות נפלא. מגבלות לא קיימות, מכשולים נעלמים מאליהם עוד לפני שצצו, וזה נכון בייחוד לגבי החיים עצמם. החיים נראים במיטבם כשמשקיפים עליהם מלמעלה, ואפילו טוב יותר כשמסתכלים עליהם בעיניים עצומות. ומה שנכון ביחס לחיים, נכון שבעתיים ביחס לפנטזיות, כי הרי פנטזיות - מעצם טבען - מתעלמות במכוון מכל אלמנט מציאותי מכביד. ולפנטזיות סקס (עם או בלי שליטה), כמו גם לפנטזיות שליטה (עם או בלי סקס), שמור מקום של כבוד ברשימת ההתעלמויות הפנטזיונריות מהמציאות המכבידה.

לאחר שרכשתי את כרטיסי הטיסה אל האי הגדול, ממנו לקחנו מעבורת אל האי הקטן בו גרנו, שבתי הביתה, חלצתי את נעליי, נשכבתי על גבי על המיטה שבחדר השינה, עצמתי עיניים, והרהרתי בחופשה הקרבה והמתממשת. בדמיוני חלפו הבזקים של מראות עתידיים שהיו לקוחים מסצנות שליטה שלך ושלי על האי. ואילו באותם רגעים ראשונים על האי נדמה היה לי שהתעוררתי מהחלום, כאשר אחרי שלושת רבעי יממה בלבד, בה זכיתי לציית לך ציות מינימאלי, ניצבו ביני לבין הציות המיוחל שני דליים מלאי חרא עתידי, שחסמו בגופם המצחין את ארץ השליטה המובטחת. אך מסתבר שהבטחות על מיטה בבית לחוד, ומימוש בבקתה לא מאובזרת על אי לחוד.

זו לא היתה הפעם הראשונה בה נערמו בפנינו מכשולים טכניים, טורדניים ובלתי צפויים, שמנעו מאיתנו לבצע את תכניותינו. את, מטבע הדברים, דאגת יותר ממכשולים שייפגמו בהנאתך (מריח רע בבקתה ועד למחסור בצעצועים שימושיים), ואני חששתי יותר מכאלה שיעמידו אותי בפני מציאות לא נעימה (מהסתובבות עם ריח רע ברבים ועד לעודף בצעצועים רב-שימושיים). אך מעולם לא וויתרנו על מימוש מאוויינו, וגם הפעם לא התכוונו לוותר.

אחרי הדו-שיח העקר בינינו, יצאת מהבקתה והשארת אותי לתור אחר פתרון לבעיה. ניסיתי לחשוב על משהו, אך לא עלו בראשי פתרונות יצירתיים כלשהם. לאחר כשעה שמעתי את קולך מבחוץ, אך יחד איתו נשמע קול נוסף של גבר. המתנתי על הרצפה, מנסה להקשיב לשיחה שהופרעה על ידי רעשי הרוח, והתלבטתי אם ללבוש תחתונים או לא. בגדיי היו בתוך תיק שעדיין לא רוקן מתכולתו, אשר הונח על מדף לא גבוה, אלא שלא יכולתי לעמוד על רגליי שמא תיכנסי בדיוק באותו רגע, ולכן לא יכולתי להציץ לתוכו. לבסוף שלחתי את ידי לתיק ושליתי ממנו את התחתונים הראשונים שידי מצאה. אלה היו תחתונים עם גומי רופף וחור גדול באחוריהם. וויתרתי על התענוג. לבסוף שמעתי צעדים מתרחקים ואת נכנסת פנימה.

- נו, מצאת משהו? שאלת.

- לא, השבתי.

- ואני, לעומת זאת, עשיתי בשבילך את העבודה. דברתי עם פועל מקומי והוא מוכן תמורת כמה דולרים לבוא לבקתה כמה פעמים ביום כדי לרוקן את הדליים ולנקות אותם. אפילו קבענו את השעות. כל מה שאתה תצטרך זה לשלשל אותם החוצה דרך החלון בזמן.

לא ידעתי מה להשיב. חשתי אכזבה מעצמי, אך הקלה ממצב הדברים, סוף-סוף אפשר להתקדם הלאה.

- תודה, אמרתי לבסוף, ושנייה לאחר מכן התחרטתי.

- אל תודה לי, השבת, אתה יודע שזה יחזור אליך בחזרה. וחוץ מזה, אולי יום אחד נמצא לו שימושים נוספים, לך תדע. אמרת, וחייכת את החיוך הממזרי שאהבתי ופחדתי ממנו גם יחד.

המציאות אולי מעצבנת יותר, תובענית יותר, מאשר הדמיון הפנטסטי, עוכרת שמחות של רגעים קטנים של עונג שבתכנון-של-לפני נראו פשוטים לביצוע. אבל המורכבות של הפרטים הטורדניים שמהם מורכבים חלקיקי המציאות, נותנת לתוצאה המיוחלת, כשהיא מגיעה לבסוף, ערך מוסף של הישג, של הצלחה אחרי מאמץ שלעולם תהייה שווה יותר מהצלחה שבאה לעולם בקלות.

אני אהבתי סקס עם זיעה. כמה שיותר סקס, וכמה שיותר זיעה. כשנשאלתי מדוע, תמיד הצבעתי על החלקלקות הדביקה, ועל חלקיק השנייה שבו הגופות מסרבים להיפרד זה מזה בגללה. ועל הכיף שבללקק את הרטיבות המלוחה. אם הייתי חושב יותר לעומק, הייתי מוצא שיש בזיעה גם סימבוליות למאמץ, וכגודלו כך גם גודל ההנאה. אבל באותו הערב, כשהזענו יחד על המחצלת, כבר פרחה מזיכרוני דמותם המאיימת של הדליים.