חלק ג' - היא

(3)

לאחר אותה פעם בה כל אחד מאיתנו סיפר לשני את סיפורו, יצא לנו לדבר על ההשלכות האפשריות של מה שקרה לנו בעבר.

אני לא פסלתי את האפשרות, שהמראה של אימי משחקת את השולטת עם אבי, נטע בי איזה זרע פורענות ששנים אחרי כן התפתח לכדי צורך לציית לבת זוגתי, אם כי האמנתי שאותו צורך נובע ממשהו עמוק יותר, ככל הנראה הרצון לבחון איך זה לרסן לחלוטין את הרצון העצמי של עצמך. כשהעניין עלה בשיחות, נטיתי להסכים שאולי זה היה סוג של זרז, אך מייד הייתי מסייג את דבריי באומרי שזה בטח לא הגורם הבלעדי ואפילו לא העיקרי למשיכתי לציות.

את, לעומת זאת, הכחשת כל קשר בין התקריות להן היית עדה בילדותך לבין נטייתך לשלוט. רמזים בעניין הזה היו מכעיסים אותך, וסירבת להכיר באפשרות שאת מחקה את מעשיו הנוראים של דודך, וגם באפשרות שאת מורדת בהם.

***

- שב שם ואל תזוז, סיננת בשקט לעבר הנער, כשאת מצביעה לכיוון קצה המיטה הקרוב לדלת.

הנער עשה כדברייך.

- קודם כל, רק שתדע, שלא איכפת לנו מה תספר ולמי תספר עלינו, ואיומים לא יביאו אותך לשום מקום, לפחות לא במקרה הזה.

- אני מצטער, השיב הנער, רק נלחצתי מההתעלמות שלכם ופתאום זה יצא החוצה בלי שהתכוונתי בכלל.

הנער ישב על אחת מפינות המיטה, אדום ממבוכה ומכווץ מאי נעימות, ונראה מסכן למדי.

- אתה מפחד ממשהו? שאלת את הנער במבט נוקב.

- יש לי ממה? השיב הנער בשאלה משלו.

באותם רגעים צצו מול עינייך התמונות שהצלחת להדחיק כל כך טוב ולהעלים אפילו מעצמך, במשך השנים. למבטים חוששים היית רגילה ממשחקי השליטה שלנו, שלפעמים הילכו על קו דק שבין כאב שמסב גם הנאה לבין כאב שמסב בעיקר סבל, אך אולי היו אלה הפנים הצעירות והסמוקות של הנער, שניראה צעיר מכפי גילו, שהעלו בך את הזיכרונות שרצית לשכוח.

לרגע לא חשבת להפוך את הנער לחלק מיחסי השליטה שלנו. ממילא מיעטנו לערב אחרים בעניינינו הפרטיים, לא כל שכן קטינים, שהיו בעינינו טאבו. השאלה שהתחבטת בה היתה האם לפתוח בפני הנער צוהר לעולם הזה שלנו, שברור היה שהוא מושך אותו, או לסרב לשמש לו כמורי דרך מזדמנים בשל גילו הצעיר.

הבעיה היתה שלא הצלחת למצוא סיבה אחת טובה לכך שנימנע מלהסביר לו כמה מושגי יסוד, או אפילו להדגים בפניו ציות מינורי, רק כדי שידע במה בכלל מדובר והאם הוא נמשך לתחום, למעט אותם זיכרונות ילדות שלך, שעברו באותם רגעים מול עינייך שוב ושוב, ומילאו את פיך מים. וכך, בפעם הראשונה בחייך, הסכמת להרהר באפשרות שאכן למשקעי העבר שלך יש השפעה על מעשייך בהווה.

אולי דווקא כדי להוכיח לעצמך שאת לא מושפעת מאותה פרשייה, ואולי בגלל שמאסת בלהרהר בכך, הורית לי להסביר לנער מהם יחסי שליטה, מהן דרכי הביטוי השונות שלהם, וכיצד ראוי לתחום את גבולותיהם.

אני התיישבתי קרוב לנער, ובמשך שעה ארוכה סקרתי בפניו דוגמאות, אפשרויות ומושגים שונים, כשאת מתערבת מדי פעם בדבריי, כדי להבהיר כיצד את רואה את הדברים. הנער הקשיב בנימוס, מדי פעם התערב ושאל שאלות, אך נראה היה שהוא לא ציפה להרצאה תיאורטית ומתארכת, והיה מאוכזב מכך שלא זכה להדגמה מעשית.

- איך זה נשמע לך? מעניין? מושך? שאלת בעוקצנות, למראה פניו המשועממות של הנער.

- קצת יותר מדי חוקים וכללים, אם להודות על האמת, ענה הנער. מרוב הסברים ואזהרות זה כבר נראה לא ספונטאני ולא ממש מגרה.

- תראה, מה שניסינו להגיד לך הוא שזה לא משחק ילדים, ובלי זהירות ואחריות אפשר לגרום נזקים, אבל אני רואה שזו לא הדרך הנכונה להעביר לך את המסר, אז בוא ננסה שיטה אחרת, מוכן?

הנער הנהן לעברך בראשו, בהתעוררות מחודשת.

- אוקי, אז תתפשט.